קבר דוד על הר ציון
9 ביוני, 2013בינואר 2013 נהרסו באופן שיטתי האריחים אשר עיטרו את קירות קבר דוד. האריחים היו שרידי עיטור ייחודי מהמאה ה-17 – התקופה העות'מאנית. הפגיעה נעשתה על מנת להעלים כל אלמנט מוסלמי ולחזק את החזות היהודית של קבר דוד. המתח הבין דתי בקבר דוד והשימוש או הפגיעה בעתיקות כביטוי למתח זה, לא התחילו עם הפגיעה בינואר 2013. בעשור האחרון ניכרת עלייה במתח בין מבקרי ותושבי הר ציון היהודים לנוכחות הנוצרית והמוסלמית בהר.
המתחם המכונה 'קבר דוד' נמצא בהר ציון, מדרום-מערב לשער ציון ומחוץ לחומת העיר העתיקה של ירושלים. חדר הקבר נמצא בקומה התחתונה של מבנה דו-קומתי, ואילו בקומה השנייה מזהה המסורת הנוצרית את 'חדר הסעודה האחרונה' (Coenaculum). משנת 1949 נכלל הר ציון ומתחם הקבר בתוך הקו הירוק והם חלק משטח ישראל. בקומת הקרקע מצויים חדר מבוא וחדר הקבר, שבו מוצב סרקופג מכוסה בפרוכת. בקומה השנייה נמצא חדר הסעודה האחרונה, חדר מוארך גדול עם עמודי תמך לתקרת קמרונות. לכל קומה יש כניסה נפרדת. בעוד שקבר דוד מנוהל על ידי משרד הדתות כאתר דתי, חדר הסעודה האחרונה מנוהל על ידי משרד הפנים והתפילה בו אסורה.[1] רוב החללים מסביב לקבר מוחזקים על ידי "ישיבת התפוצות". בצמוד למתחם נמצאים בית הקברות המוסלמי של משפחת דג'אני ובית הכנסת הספרדי. ליד הכניסה אל המתחם מצד צפון שוכנת כנסיית הדורמיציון והמנזר הבנדיקטיני, השייכים לכנסייה הקתולית.
בשנים האחרונות אפשר לראות גופים ישראליים שונים הפועלים ביתר שאת במתחם הקבר. כך, למשל, החלטת החברה לפיתוח ירושלים להשתתף במימון עבודות השימור, והיקף העבודה של רשות העתיקות במתחם. למרות כל אלה נפגע אופיו האוניברסלי של המתחם. רשות העתיקות נאלצה להצהיר שהסרת האריחים תאפשר את הצגת המבנה הביזנטי (אף על פי שאין כל ודאות לגבי תִארוך המבנה) ובכך להצדיק את ההחלטה לא לשחזר את האריחים.
קבר דוד, כמו אתרים קדושים אחרים, כדוגמת הר הבית בעיר העתיקה או קברי האבות בחברון, הם מבנים בני אלפי שנים, הבנויים שכבה על גבי שכבה. אתרים אלו מעולם לא נחפרו או נחקרו כראוי. המתח הדתי והאינטרסים הפוליטיים אינם מאפשרים להתייחס למבנים אלו כאל אתרי עתיקות; קדושתם מאפילה על המחקר. כפי שהראינו במקרה של קבר דוד, חלק מן המידע מקורו בחפירות מצומצמות ביותר, ורובו מסקרים ארכיאולוגיים או ממקורות היסטוריים.
המסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית מתערבבות יחדיו בקבר דוד. העדות לכך נראית גם באדריכלות של מבנה הקבר וחדר הסעודה האחרונה. מכיוון שקבר דוד אינו נמצא בלב מחלוקת פוליטית, כמו קברי האבות בחברון או הר הבית/חראם א-שריף, אפשר היה לצפות שישראל תעמוד בהתחייבויותיה לשמור על המבנה מפני ונדליזם של גורמים קיצוניים. אף על פי כן כשלו הרשויות במילוי משימה זו, וההרגשה היא שהמצב שנוצר נוח לממשלה, או לפחות יש השלמה עם הפגיעה באתר.
מקרה קבר דוד הוא מקרה מבחן ליכולתה של ישראל לאפשר סובלנות דתית. נראה שמעורבות בינלאומית רבה יותר במתחם תדגיש את חשיבותו הבינלאומית של האתר. מעורבות שכזאת יכולה לשמש משקל שכנגד לקבוצות יהודיות קיצוניות, שאינן מוכנות לקבל אורח חיים או אמונה שונה משלהן. טוב תעשה ישראל אם תוכיח לעצמה ולעולם שהיא מסוגלת להגן על אתר קדוש לשלוש הדתות, הנמצא מחוץ לסכסוך הפוליטי, ושאינה מאפשרת לקבוצות קיצוניות לקבוע את אופי המקום. אך כפי שהזכרנו קודם לכן, אי אפשר לנתק את מיקום הר ציון וקבר דוד מן הקרבה לעיר העתיקה. המאבק הפוליטי בעיר העתיקה, הגורם להקצנה לאומית ודתית, מגיע גם לקבר דוד. נראה שכל עוד אין הסדר פוליטי בעיר העתיקה, התופעות של התחזקות קבוצות קיצוניות תהיינה חלק בלתי נפרד מן האווירה בהר ציון ובמתחם הקבר.
