הודעה לעיתונות: בג"ץ דחה את עתירת עמק שווה והרשה להעביר את הספרייה והממצאים הארכיאולוגים ממוזיאון רוקפלר למערב העיר

21 ביולי, 2016

בחודש מאי 2016 ארגון עמק שווה עתר לבג"ץ, בדרישה למנוע את העברת הספרייה הארכיאולוגית של מוזיאון רוקפלר והממצא הארכיאולוגי הנמצא במוזיאון. העתירה הוגשה בעקבות החלטת רשות העתיקות להעביר את הספרייה למערב ירושלים והוצאת אוסף המטבעות של המוזיאון שהתרחשה לאחרונה. בג"ץ החליט לדחות את העתירה וטען שרשות העתיקות רשאית להעבירם מרוקפלר למערב העיר. עוד טען בג"ץ שהחוק הישראלי במזרח ירושלים גובר על החוק הבינלאומי, האוסר על הוצאת נכסי תרבות משטח כבוש. חשוב לציין שבעתירתנו לא טענו שיש להתעלם מהחוק הישראלי, אלא שמכוון שמדובר בחוק בינלאומי מנהגי יש לפעול לפיו. לדעתנו זוהי החלטה תקדימית בה בית המשפט מתעלם ממעמדו הבינלאומי של המוזיאון. משמעות הדבר היא שגם בעתיד, אם וכאשר יתקיים מו"מ מדיני לגבי עתיד מזרח ירושלים, יהיה קשה ואולי אף בלתי רלוונטי לדון בעתיד הממצאים והספרייה שהועברה לישראל.

 

ביום שלישי ה 19 ליולי החליט בית המשפט שהאחריות על העתיקות במוזיאון רוקפלר היא בידי רשות העתיקות וזכותה להעביר את הספרייה והממצאים הארכיאולוגים מהמוזיאון למערב ירושלים. בכך, קבע בג"ץ שהממצאים הארכיאולוגים במוזיאון רוקפלר, שרובם נמצאים שם מתקופת המנדט הבריטי, הם ברשות ישראל וזכותה להעבירם. בית המשפט קבע שהחוק הישראלי הוא הבסיס שלפיו יש להחליט והחוק הבינלאומי אינו רלוונטי למקרה מוזיאון רוקפלר. בהחלטה נאמר כי העובדה שהוצאו פעמיים ממצאים מאז שנות השלושים של המאה שעברה (המגילות הגנוזות ואוסף המטבעות), מוכיחה כי לא היתה קיימת מדיניות הקפאה של המצב הקיים במוזיאון, ואין מניעה עתה מהעברת הספרייה וממצאים נוספים על פי החלטת רשות עתיקות.

 

רקע

המוזיאון הוקם בתקופת המנדט (1938) והיה למוזיאון המרכזי לעתיקות א"י/פלסטינה. המוזיאון נבנה בעזרת תרומת ג'והן רוקפלר אשר בנוסף לבניה הקציב מיליון דולר להפעלתו. מתחם המוזיאון כולל אולמות תצוגה, מחסנים לממצאים הארכיאולוגים, וספרייה רבת ערך. החזון של מקימי המוזיאון היה לייסד מוזיאון בינלאומי שמנוהל על ידי מועצה בינלאומית. מועצת המנהלים של המוזאון כללה נציגים מבריטניה, צרפת, ארה"ב, שבדיה, מדינות ערב ונציג הישוב היהודי.

 

במוזיאון מרוכזים ממצאים ארכאולוגיים רבים וחשובים מאזור ירושלים וישראל/פלסטינה. בין הממצאים הבולטים ישנם עצמות אדם קדמון ממערות בכרמל, אוסף תכשיטי זהב שנתגלו בתל אל-עג'ול ובבית שמש, אוצר שנהבי מגידו, מכתבי לכיש, תבליטי הסטוקו מן הארמון האומיי מח'רבת מפג'ר שליד יריחו, ומשקופי אבן מגולפים מכנסיית הקבר מהתקופה הצלבנית.

 

המוזיאון שמר על מעמדו הבינלאומי עד שנת 1966 אז הירדנים החליטו להלאימו. בשנת 1967 ישראל החלה להפעיל את המוזיאון ומשרדי רשות העתיקות עברו לבניין. הממצאים הארכיאולוגים, הספרייה והתצוגה נשארו במקום ולא הוזזו עד תחילת המאה ה 21. בעשור האחרון החלה רשות העתיקות להעביר ממצאים ארכיאולוגים ממחסני המוזיאון ובשנה הקרובה מתוכננת העברת הספרייה כולה לבית הרשות החדש במערב ירושלים.

 

הספרייה

הקדומים שבספרי הספרייה הם מהמאה ה 16 ויש ביניהם כתבי יד נדירים של צליינים וחוקרי הארץ. במהלך השלטון הירדני לא נוספו ספרים חדשים לספרייה. החל משנת 1967 ישראל הפכה אותה שוב לספירה ארכיאולוגית מרכזית וכיום ניתן למצוא בה כמעט את כל הפרסומים הארכאולוגים על ממצאים בארץ ובאזור.

 

לסיכום

בית המשפט התייחס לממצא במוזיאון כחלק ממזרח ירושלים המסופח לישראל. הוא התעלם לחלוטין מהעובדה שחלק מהממצאים הארכיאולוגים מקורם בגדה המערבית בחפירות שנעשו בתקופת המנדט הבריטי. הוא העדיף להתעלם מהחוק הבינלאומי שאוסר על העברת אוצרות תרבות משטח כבוש לתחומי האזור הנכבש. והתעלם גם מכך שבמשך עשרות שנים גם ישראל התייחסה למוזיאון כבעל מעמד מיוחד.. בהחלטתו, מכשיר בית המשפט את זכותה של ישראל על הממצאים הארכיאולוגים שבמוזיאון ועל אוצרות הספרייה.  משמעות הדבר היא שגם בעתיד, אם וכאשר יתקיים מו"מ מדיני לגבי עתיד מזרח ירושלים, יהיה קשה ואולי אף בלתי רלוונטי לדון בעתיד הממצאים והספרייה שהועברה לישראל. המשמעות הסמלית של פסיקה זו היא שישראל הפנתה את גבה לחזון הרב תרבותי והכלל אזורי של המוזיאון, שניסה להיות מקום שבו ישמר ידע על העבר המפואר והמגוון של המרחב לטובת כל מי שמתענין בו ורוצה לחקור אותו.

 

קישור להחלטה לחץ כאן.

 


חזרה למעלה