אמנות בינלאומיות להגנה על אתרי מורשת תרבות
6 בספטמבר, 2013מבוא
כיום ישנן 5 אמנות בינלאומיות המסדירות את ההגנה על אתרי מורשת תרבות 1. הנושאים העיקריים הם הרס במכוון או בשוגג במהלך סכסוך תחת אש, ביזה וסחר לא חוקי של שרידי תרבות, שימור וניהול פעיל של מורשת תרבותית. ההנחה הבסיסית להתפתחות המוסכמות הללו היא שאין להתייחס אל מורשת תרבותית כאל נכס מקומי, אתני או לאומי אלא כשייך לכלל האנושות ולמען הדורות הבאים. אמנת האג מ-1954 לשימור נכסי תרבות במקרה של סכסוך חמוש מציינת בהקדמה ש"נזק לנכסים תרבותיים השייכים לכל עם באשר הוא, משמעותו נזק למורשת התרבותית של האנושות כולה".
אמנות העוסקות בהגנה על אתרי מורשת תרבות
ב-1990, איקומוס (ICOMOS- המועצה הבינלאומית לאנדרטות ואתרים), ארגון עצמאי א-פוליטי, פרסמה אמנה להגנה וניהול של אתרי מורשת ארכיאולוגיים. האמנה מונה את הערכים שצריכים לשמש כקוים מנחים לניהול אתרי מורשת תרבותית.
למרות שלמסמך זה אין מעמד של אמנה בינלאומית, זהו מסמך מוסכם המוכר ומכובד ע"י אקדמיות ואנשי מקצוע בתחום הגנת המורשת התרבותית בכל העולם. בין היתר, המגילה קוראת לחקיקה ותקנות כנגד הרס של שרידים ארכיאולוגים הנוצר דרך פיתוח בלתי מבוקר ומציינת כי "חקיקה צריכה להשען על הרעיון שמורשת אריכיאולוגית היא מורשתה של כל האנושות, כמו גם קבוצות עמים ואינה מוגבלת באופן פרטני לאף אדם או אומה". בנוגע למחקר הארכיאולוגי, האמנה מדגישה את חשיבותן של טכניקות בלתי הרסניות ואת הצורך לפרסם דו"חות מדעיים תוך זמן סביר. התחזוקה והשימור של המורשת הארכיאולוגית צריכים להיעשות בשיתוף פעולה עם התושבים והקבוצות התרבותיות המקומיות על מנת להבטיח שימור לטווח ארוך.
סעיף 7 של האמנה, מדגיש את חשיבות הדיוק בהצגת הממצא הארכיאולוגי וטוען כי "הצגת המורשת הארכיאולוגית לכלל הציבור הינה חיונית לקידום ההבנה של מקורותיהן והתפתחותן של החברות המודרניות. זהו גם האמצעי החשוב ביותר לקידום ההבנה לגבי הצורך בהגנתה. הצגת המידע צריכים להיות ברורים ונגישים לכל הציבור, תוך התייחסות לידע והמודעות של החברה. לפיכך מדי תקופה מסוימת, חייבים לעדכן ולהתעדכן מחדש בגישות השונות במחקר ובקרב הציבור בהבנתו את העבר".
סעיף זה פותח מאוחר יותר באמנת איקומוס לפרשנות והצגת אתרי מורשת תרבותית 2 המתייחס לשאלות בסיסיות בנוגע ליעדים מקובלים, שיטות, והתייחסויות אתיות ומקצועיות לנושא. האמנה מונה שבעה עקרונות על-פיהם הפרשנות וההצגה צריכות להיות מבוססות וכוללת את החשיבות של קישור אתר המורשת להקשר החברתי הרחב יותר, התרבותי, ההיסטורי והטבעי שלו (עקרון 3), את כיבוד עקרון האמינות (עקרון 4) ואת הבטחת ההמשכיות (עקרון 5). כמה דוגמאות:
"הפרשנות צריכה לחקור את המשמעות של האתר בתוך הקשרו ההיסטורי הרב-שכבתי, הפוליטי, הרוחני והאמנותי. (…) הנוף הסובב, הסביבה הטבעית והמיקום הגיאוגרפי הנם חלק בלתי נפרד מחשיבותו ההסטורית והתרבותית של האתר וככאלו, צריכים להילקח בחשבון בפירושו."
"מבנה התוכנית לפרשנות המורשת צריך לכבד את תפקידיו החברתיים המסורתיים של האתר כמו גם את המנהגים החברתיים וכבודם של התושבים המקומיים והקהילות המעורבות. (…) ההצגה והפירוש צריכים לתרום לשימור ייחודו של האתר ע"י שיח בחשיבותו ומבלי לפגוע בערכיו התרבותיים או שינוי בלתי הפיך במבנים."
"אופן פירוש אתר מורשת תרבותית חייבת להיות רגישה לסביבתו הטבעית והתרבותית ולהציב כיעד מרכזי את תחזוקו החברתי, הכלכלי והסביבתי."
ירושלים כאתר מורשת עולמי
כאמצעי להגן ולנהל באופן פעיל אתרי מורשת טבעיים ותרבותיים הנחשבים כבעלי "ערך אוניברסלי יוצא-דופן", האמנה לאתרי מורשת עולמיים משנת 1972 יצרה מערכת המאפשרת למדינות החברות להביא למועמדות אתרים שישתייכו לרשימת המורשת העולמית. ביוזמת ירדן, העיר העתיקה של ירושלים הוכרזה כאתר מורשת עולמי ב-1981 וב-1982 כאתר מורשת עולמי בסיכון – זוהי הכרה ברורה בערכם התרבותי של מרקמה העירוני ואתריה של העיר, הכרה ברורה בחשיבותה הרוחנית יוצאת הדופן ושל המבנה החברתי הייחודי שלה שהוא תוצר של מאות שנות היסטוריה והתפתחות תרבותית.
עם זאת, מפאת הסכסוך הפוליטי המתמשך, לא ניתן היה ליישם תוכנית כוללת ומקיפה להגנת המורשת התרבותית בירושלים. ב-2003, מספר שנים לאחר ההתפרצות העוינת המחודשת באינתיפאדת אל-אקצה, הפעילה אונסק"ו(UNESCO) תוכנית פעולה להגנת המורשת התרבותית של העיר העתיקה בירושלים. היוזמה מנסחת תוכנית פעולה מקיפה הכוללת הקמת מאגר מידע מאוחד של כל משאבי המורשת בירושלים, הפעלת פרויקטים לשימור מבנים נטושים, רחובות, אתרים או שטחים פתוחים, שיקום מבני מגורים ומסחר במטרה לשפר את איכות החיים של התושבים תוך כדי שימור האדריכלות המקורית ותמיכה בפעילויות תרבות לנוער 3. הפעילויות נעשות בשיתוף עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל מוסדות דתיים ממשלתיים ומקצועיים.
תפקידו של ארגון עמק-שווה
במהלך השנים האחרונות, אנו עדים לתופעה המטרידה ביותר בה קבוצות אידיאולוגיות משני הצדדים – הן הישראלי והן הפלשתיני, מראות סימנים מסלימים של חוסר סובלנות כמו גם הכחשה מוחלטת לתביעתו של הצד השני למורשתו ההיסטורית והתרבותית בעיר. במקביל לעבודה החשובה והמרשימה של אונסק"ו, אנו מאמינים כי הצגת פרשנות אלטרנטיבית לאתריה הארכיאולוגים של ירושלים הינה קריטית, בהתאם לעקרונות אמנת איקומוס (ICOMOSׂ). בדרך זו יכולה הארכיאולוגיה לשמש כגשר בין עמים ודתות ולא ככלי להעמקת הסכסוך. עמדתנו הבסיסית היא שממצא ארכיאולוגי לא יכול ולא אמור לשמש הוכחת בעלות על מקום ע"י שום אומה, קבוצה אתנית או דת. פעילי עמק שווה מכוונים להצגת הממצאים הארכיאולוגים כסיפור מורכב ונפרד מהסיפורים הדתיים או המסורתיים ולהראות שע"י האזנה לסיפור הרב-תרבותי והבאתו לכלל הציבור, אנו יכולים להעשיר את התרבות והזהות האישית. אנו שואפים לקדם ערכים של סובלנות ופלורליזם וכך להפוך את ירושלים לאתר מורשת עולמי אמיתי שבו כל מבקר או תושב יכול למצוא את סיפורו שלו תוך גם קבלת סיפורו של האחר.
חזרה למעלה