בית המשפט אישר למנהל האזרחי להסתיר את הפעילות הארכיאולוגית בגדה המערבית
23 בנובמבר, 2016בית המשפט המחוזי בירושלים דחה אתמול (יום שני ה 21 לנובמבר) את רוב עתירת עמק שווה ויש דין שדרשה מהמדינה לחשוף את שמותיהם של ארכיאולוגים שחופרים באתרי עתיקות בגדה המערבית, ומיקומם של הממצאים הארכיאולוגים כפי שעושה רשות העתיקות בתוך גבולות ישראל. הסיבה: חשש של החופרים ושל המדינה מפני חרם אקדמי שייפגע באותם חוקרים ויקשה על המשך המחקר (הישראלי) בשטחים.
העתירה הוגשה כנגד המינהל האזרחי ונגד קצין מטה ארכיאולוגיה בצבא, שהם ביחד הגופים הממונים מטעם המשטר הצבאי על הנפקת רשיונות מטעם המדינה לביצוע חפירות ארכיאולוגיות בשטחים.
לדעתנו, חלטת בית המשפט המחוזי לאפשר למנהל האזרחי להסתיר את שמות החופרים ואת המקום ממנו הגיעו או שבו נשמרים ממצאים ארכיאולוגיים מעידה יותר מכל על כך שבגדה מתייחסים לארכיאולוגיה כפעילות פוליטית שעדיף לנהל במסתרים ולא כאל מחקר אקדמאי. כלל בסיסי במחקר מדעי הוא חשיפת זהות החוקר ופרסום שיטות העבודה והממצאים. האינטרס הבסיסי של חוקר הוא שממצאיו יגיעו אל הציבור. והגילויים המדעיים נתפסים כנחלת הכלל. אם בגדה המערבית מותר להסתיר שמות של ארכאולוגים ואין אפשרות לציבור לדעת איפה נמצאים הממצאים הארכיאולוגים, משמעות הדבר היא שהארכיאולוגיה בגדה נועדה לשרת מטרות שאינן חלק מהמחקר הארכאולוגי.
ההחלטה הזו קובעת, לא רק שכל המוסדות בארץ חשודים פוטנציאליים בקיום חפירות סודיות בשטחי הגדה המערבית, אלא שעצם השימוש בשטחי ציבור לצרכים מדעיים יכול מעתה להישמר בסוד, לא כדי להגן על עתיקות (לפעמים צריך להסתיר אתרים כדי למנוע שוד) אלא כדי להגן על החופרים ועל יחסי החוץ של המדינה. סעיף 39 בהחלטה מעיד על מעורבות משרד החוץ בהליך. למעשה, כל הפסיקה כולה נסובה על "הנזק האפשרי ליחסי החוץ של ישראל" והחשש מחרם אקדמאי.
השרידים הארכיאולוגים הם נכס מורשת של כלל הציבור, גם זה הפלסטיני שבאדמותיו התגלו הממצאים. תמוה הדבר שבית המשפט אפשר למנהל האזרחי להשאיל ממצאים בלי שתהיה חובת דיווח מהיכן הם, ומבלי לאפשר לתושבי המקום לדעת היכן העתיקות מאוכסנות. בעוד כולם מדברים על חוק ההסדרה בית המשפט קבע היום את כלל ההסתרה.