מצודת אשדוד ים ומאבקם של תושבי אשדוד להשארתה נגישה לציבור

20 בנובמבר, 2020

להורדה כקובץ PDF לחץ כאן

 

תולדות האתר

מצודת אשדוד ים (קלעת אל-מינא) הוא אתר בן 1,300 שנה מהתקופה המוסלמית הקדומה שהשתמר בצורה יוצאת דופן. המצודה נבנתה בשלהי המאה השביעית לספירה על ידי הח'ליף האומיי עבד אל-מלכּ (685–705) על שרידיו של יישוב ביזנטי, והיא נמצאת בדרום העיר אשדוד של ימינו על חוף הים. המתחם היה חלק ממערכת ההגנה החופית בארץ ישראל שנועדה למנוע פשיטות של ביזנטים מהים. המערכת כללה שרשרת של ריבאטים (מצודות ומצדים) ומחראס'ים (מגדלים) ששמרו על קשר עין ביניהם ואפשרו לאותת על סכנה ולהזעיק תגבורת מבירת המחוז רמלה. בשנת 1033 ככל הנראה חרבה המצודה ברעידת אדמה וננטשה. בתקופה הצלבנית שופצה המצודה ויושבה מחדש, ושמה שונה לקסטל ברואר. היא ננטשה שוב בשנת 1290 לאחר גירוש הצלבנים מהארץ על ידי הממלוכים. מאוחר יותר שימשו המבנים מקלט ארעי לנוודים. באתר השתמרו השרידים של חומות המצודה התוחמות את השטח (כ-60×40 מטר) – מתארן מלבני והן בנויות אבני כורכר מסותתות.[1] במשך שנים רבות הייתה המצודה מקום מפגש ייחודי ומרכזי לתושבי אשדוד. היה זה אתר שכל תושבי העיר הכירו ופקדו. בשנה האחרונה המצודה זוכה לפיתוח מואץ על ידי העירייה. כנגד תוכניות העירייה מתנהל מאבק של התושבים למען השארת האתר פתוח לתושבים בצורתו המקורית כחלק מחוף הים.

 

 

עבודות הפיתוח

בשנת 2011 אושרה תוכנית תב"ע לאזור המצודה, הכוללת הקמת קומה מסחרית על שרידי האתר. בשנת 2018 רשות העתיקות החלה בעבודות שימור באתר. בחודשים מרס–מאי 2020, כאשר תושבי ישראל היו בסגר מפני נגיף הקורונה, החלה עיריית אשדוד, באישור רשות העתיקות, לגדר ולבנות מתקנים באתר. כאשר הסתיים הסגר הראשון של הקורונה, במאי 2020, גילו תושבי אשדוד כי במסגרת שימור המצודה שינה האתר את פניו: סביב המצודה הוקמו גדרות ושערים, על גג המצודה הוקמה מרפסת גסה מברזל, ועל מנת לתמוך בה ובקירות המצודה העתיקה נקדחו חורים ודרכם עוברים עמודי מתכת מסיביים. קונסטרוקצייה שלמה פוגעת בחזות המקום. קיר מהתקופה הצלבנית הוסר על מנת לאפשר כניסה מצידה המזרחי של המצודה, בורות המים כוסו, ונבנו קירות אשר מסתירים את הקשתות המקוריות של המצודה, השילוט באתר מוצג בעברית ובאנגלית בלבד ולא בערבית מתוך התעלמות מההיסטוריה של האתר.

 

המאבק הציבורי

הפגיעה במצודה עוררה מחאה ציבורית באשדוד. קבוצה של תושבים התארגנו לפעולות מחאה –הפגנות, התנגדויות/פרסומים בדף פייסבוק פעיל ופגישות עם חברי מועצה. במהלך הקיץ של שנת 2020, כאשר נאסר להתחתן באולמות אירועים בגלל נגיף הקורונה, התקיימו באתר חופות לחתונות מצומצמות. חברי מועצת העיר הודו שבכוונת העירייה להשכיר בעתיד את המקום לאירועים, כלומר שאתר העתיקות יהיה לעסק מסחרי שישרת את עיריית אשדוד ויופקע, לפחות באופן חלקי, מהיותו אתר עתיקות ציבורי שהוא חלק מחיי העיר. בעקבות המחאה הודיעה עיריית אשדוד כי לא תאפשר קיום אירועים באתר ותשאיר אותו פתוח אך ציינה כי היא מתכננת לקיים בו בעתיד הופעות בתשלום.

כחלק ממאבק התושבים הוגשו בקשות חופש מידע לרשות העתיקות ולעיריית אשדוד. התגובה לבקשת חופש מידע שהגיש 'עמק שווה' עם התושבים ובה ביקשנו לקבל לידינו את תוכניות העירייה לאתר ומסמכים המתעדים את קבלת ההחלטות הייתה: "לאתר אין תכנית עסקית". שום מסמך המעיד על דרך קבלת ההחלטות לא נשלח. מאוחר יותר הוצב באתר מתקן להצבת אוהל מתקפל, זר לחלוטין לאופי המקום, והוצבו מקרנים על גבי המצודה לצורך הצגת מופע אורקולי שיספר את סיפורה של המצודה.

כאמור, לאתר יש תב"ע תקפה משנת 2011 המאפשרת בניית קומה שנייה על גבי המצודה לצורכי מסחר. אף שבתשובות של העירייה ושל רשות העתיקות לתקשורת נטען כי מדובר בתוכנית ישנה וכי אין כל כוונה לבנות קומה מסחרית, באתר הוצבה תשתית לביוב וחשמל שיאפשרו בו הפעלה של מסעדה. מחשש שעיריית אשדוד תקדם בעתיד את השימוש המסחרי באתר פנו 'עמק שווה' ותושבי אשדוד בחודשים מאי ויולי 2020 אל עיריית אשדוד בבקשה שתבטל את התב"ע. נכון ליום כתיבת מסמך זה לא התקבלה תשובת העירייה.

 

סיכום ומסקנות

אשדוד ים הוא סוג של סמל בעיר אשדוד, הוא מקום שכל תושב נהג לבקר בו לפחות פעם אחת (והרבה יותר) בימי חייו. מיקומו על חוף הים ואיכות ההשתמרות של המבצר יצרו פנינה ארכאולוגית נגישה וייחודית לעיר. אנו מכירים בחשיבות הרצון להנגיש אתרים ארכאולוגיים ודרכם לספר את תולדות המקום ומאמינים כי יש למלא אותו, אך הפיתוח המסיבי, הגידור והיסודות המסחריים הופכים את המצודה לאתר מגודר ומנוכר לסביבתו. השרידים, שהשתמרו במשך אלפי שנים בלא התערבות העירייה או הרשויות, לא זכו לשימור אלא למתיחת פנים – חזותו האותנטית של האתר נפגמה, והוא היום נכס נדל"ני. במקום לשמר את המצודה היא כוסתה במצלמות, במקרנים ובברזלים. התחושה של מובילי המאבק היא שהאתר שהיה שלהם נלקח מהם. לדעתנו כדי להחזיר את אמון הציבור ולחזק את הקשר של הקהילה המקומית לאתר יהיה נכון לשנות את עבודות השימור, להסיר את תוספת הבנייה ובעיקר לבטל את התב"ע המאפשרת בנייה מסחרית. כך העירייה תרכוש בחזרה את אמון התושבים, והאתר ישמור על ייחודו, יונגש לכול וימשיך להיות סמלה הלא רשמי של אשדוד.

נובמבר 2020

[1] ר' וונש, א' טל וד' סיון, "חורבת אשדוד-ים", חפירות ארכיאולוגיות 125 (2013).

• ישראל
• פרסומים

התנגדות לתכנית בנייה מצודת אשדוד ים שימור תיירות