חפירה עברית – ההשתלטות על יחידת קמ״ט ארכיאולוגיה והפיכתה לכלי פוליטי לקידום הסיפוח
29 באוקטובר, 2026דו״ח זה בוחן את השינוי החריף שחל תחת הממשלה ה-37, בשנים 2023–2026, בפעילות של יחידת קצין המטה לארכיאולוגיה (קמ״ט ארכיאולוגיה) במנהל האזרחי בגדה המערבית, ואת משמעותו המשפטית, המוסדית והמרחבית. בשנים אלה זינק תקציב היחידה, כוח האדם שלה גדל פי שניים ויותר, סמכויותיה הורחבו לסמכויות מעין־משטרתיות, והיא הובילה פרויקטים רחבי היקף של חפירה, פיתוח והנגשה של אתרים ארכיאולוגיים כיעדים תיירותיים "קולטי קהל". במקביל חל שינוי מבני במעמדה: תקני היחידה הוכפפו למשרד המורשת, משרד אזרחי בראשות שר מטעם עוצמה יהודית, ותקציבי הפיתוח שלה מגיעים כמעט כולם מהחלטות ממשלה שמשרד המורשת יוזם ומנהל. זהו דפוס מובהק של סיפוח: העתקת סמכות, תקציב וקביעת סדרי עדיפויות מן המסגרת הצבאית־הזמנית של שטח כבוש אל תוך מערכת הממשל האזרחית של ישראל. על מנת לבחון תהליכים אלה, דו"ח זה מנתח את הניגוד הקיים בין הבסיס המשפטי המסדיר את עבודתה של יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה לבין האופן בו המתנחלים ועמותות ומפלגות המייצגות את עמדותיהם מבקשים להשתמש בארכיאולוגיה ככלי לקידום השקפותיהם האידיאולוגיות הדוגלות בסיפוח שטחי הגדה המערבית ונישול של הפלסטינים מאדמותיהם.
הפרק המשפטי מזכיר כי קמ״ט ארכיאולוגיה הוקם כזרוע של המפקד הצבאי דווקא משום שדיני הכיבוש אוסרים על ישראל להחיל את הדין ואת המוסדות שלה על השטח הכבוש. מעמדו האזרחי-צבאי של הקמ״ט הוא תנאי ללגיטימיות של פעילותו: הוא מחויב לנהוג בנכסי התרבות כנאמן זמני לטובת האוכלוסייה המקומית, להגביל חפירות להצלה הכרחית, להימנע מהוצאת ממצאים ומשינויי קבע, ולכבד את חלוקת האחריות שנקבעה בהסכם הביניים, שלפיה האחריות לעתיקות בשטחי A ו־B נתונה לרשות הפלסטינית.
עם זאת, כפי שעולה מחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק (יולי 2024) ישראל פועלת באופן המפר דינים אלה. חוות הדעת קבעה כי העברת סמכויות מן הצבא לגורמים אזרחיים והחלת הדין הישראלי בגדה הן חלק ממדיניות של סיפוח. בנוסף, ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו״ם בנוגע לשטח הפלסטיני הכבוש כולל מזרח ירושלים וישראל קבעה במאי 2025 כי הפיכת אתרים ארכיאולוגיים לאתרי תיירות בחסות "חפירות הצלה" אינה חוקית, וכי העברת האחריות על האתרים לגוף ישראלי אזרחי היא "מעשה ברור של סיפוח בלתי חוקי".
הדו״ח מראה כי המהלך מהווה את שיאו של תהליך ארוך יותר שבו תנועת ההתנחלות פעלה כדי לבטל את יכולתה של הקהילה הארכיאולוגית בישראל להביע כל התנגדות לשימוש שהיא עושה בארכיאולוגיה לקידום אג'נדה פוליטית הדוגלת בסיפוח הגדה המערבית ושלילת זכויותיהם של הפלסטינים. כבר מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, וביתר שאת מאז העשור השני של המאה ה-21, החלו לקום עמותות מתנחלים הפועלות בשני כיוונים במקביל. מצד אחד, הן פועלות לפיתוח של אתרים ארכיאולוגיים כאתרי תיירות קולטי קהל המעוצבים כך שידגישו רק נרטיבים שניתן לקשור למורשת היהודית של המרחב. מצד שני, עמותות אלו תומכות בקיום של חפירות ארכיאולוגיות וכנסים פסאודו-אקדמיים, המהווים את הבמה הכמעט יחידה בה ארכיאולוגים העובדים בגדה יכולים להציג את עבודתם. על ידי כך, עמותות אלו יוצרות תלות של הקהילה הארכיאולוגית בהן שאינה מאפשרת לה להביע כל התנגדות למדיניות שהן מקדמות.
בשנים האחרונות יצירתה של תלות זו מאפשרת את המסגור של סוגיית שוד העתיקות בגדה המערבית כחלק מהמאבק הלאומי מול הפלסטינים ואת הקידום של צעדי סיפוח כדרך היחידה להתמודד עם איום זה. תחת הממשלה ה־37 (שכיהנה בין 2026-2022) התהליך כמעט והושלם. ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לעוצמה יהודית קבע הקמה של "תכנית חירום לאומית" בתחום המורשת בגדה; הפרדת משרד המורשת מהמשרד לירושלים ומורשת והקמתו כמשרד עצמאי; תקני הקמ״ט הועברו לאחריותו; ושורה של החלטות ממשלה הקצתה לתחום סכום מצטבר של כ־400 מיליון ש״ח, ולפי משרד המורשת, כחצי מיליארד. החלטות קבינט ב־2024 וב־2026 הרחיבו את סמכויות האכיפה של הקמ״ט לשטחי A ו־B, בניגוד מפורש לחלוקת הסמכויות בהסכם הביניים.
ארבעה מקרי בוחן: סבסטיה, הר עיבל, חברון ובריכת פצאיל, ממחישים כיצד המדיניות מתורגמת לשטח: הפקעה של כ־1,800 דונם בסבסטיה וניתוק העיירה מן האתר; הכרזה על אתר עתיקות בשטח B בהר עיבל; חפירה בקרקע פלסטינית פרטית בתל רומיידה שבחברון, הפקעת חלק ממתחם מערת המכפלה וקירוי חצרו; והשתלטות מתנחלים על בריכה ומעיין באזור פצאיל, שזכתה לגיבוי ולתקציב ממשלתי. בכל המקרים נעדרת כמעט לחלוטין התייחסות לקהילות הפלסטיניות החיות לצד האתרים.
הפרק האחרון מביא את דבריהם של מקבלי ההחלטות עצמם – שר המורשת, ראש היחידה, סגנו ואנשי מקצוע בה – ומראה כי אין מדובר בטעות או בסטייה מקצועית נקודתית אלא במדיניות מוצהרת: ארכיאולוגיה ככלי ל"הוכחת בעלות", למאבק בנרטיב הפלסטיני, ולקביעת עובדות בשטח. קמ״ט ארכיאולוגיה חדל לתפקד כגוף מקצועי האמון על הגנה וניהול זמניים של עתיקות בשטח כבוש, והפך לזרוע ביצועית של מדיניות ממשלתית אזרחית של סיפוח.