התיישבות יהודי תימן בכפר סילוואן
6 בספטמבר, 2013במאה ה-19 התיישבו יהודים תימנים בכפר הפלסטיני סילוואן אשר מדרום להר הבית בירושלים. בקרב רבים, בעיקר אנשי ימין ומתנחלים, התיישבות זו נתפסת כסיבה נוספת לחיזוק ההתנחלות בכפר. כאשר בוחנים את תולדותיהם של יהודי תימן בכפר מגלים תמונה שונה לגמרי: שכנות טובה, עזרה הדדית, כבוד, וחירוף נפש של הפלסטינים למען שכניהם היהודים.
יהודי תימן הראשונים הגיעו לארץ ישראל/פלסטינה בשנת 1882. הכמיהה לירושלים הביאה רבים מהם להתיישב בעיר ובסביבותיה. החלום על ארץ זבת חלב ודבש שתספק ליהודים הבאים בשעריה אושר ורווחה נגוז מהר מאוד והפך למאבק קיומי להישרדות, אבל גם להכרה בהם כיהודים. תושביה הוותיקים של ירושלים, אנשי היישוב הישן, לא קיבלו את יהודי תימן בשמחה רבה. יהודי תימן התלבשו שונה מיהודי ספרד או אשכנז, דיברו בשפה זרה לחלוטין, התפללו שונה מהתפילה הספרדית והיו העניים שבקרב היהודים. רבים מקרב היישוב היהודי הישן הטילו ספק ביהדותם.
עקב מצבם ומעמדם, רבים מקרב יהודי תימן נאלצו לגור במערות או מחסות סלע בהרים מסביב לירושלים. חלקם גרו בהרים ובמערות שבשטח הכפר סילוואן אשר נמצא מחוץ לחומות, דרומית להר הבית והרובע היהודי. באותם הימים הכפר סילוואן היה כבר כפר ערבי מוכר. ראשוני המשפחות הערביות של הכפר הגיעו אליו מאות שנים לפני כן. משפחת סיאם למשל, מהגדולות בכפר, טוענת שהגיעה למקום בימיו של צאלח א-דין (המאה ה-12).
הראשונים אשר באו לעזרת יהודי תימן היו נוצרים מיסיונרים אשר התיישבו באותה תקופה במושבה האמריקאית (אזור שכונת שייח' ג'ראח היום). הנוצרים זיהו את יהודי תימן עם שבט גד האבוד וסיפקו להם מזון, ציוד ואף כסף.
כאשר שמעו נכבדי היישוב הישן שלעזרת יהודי תימן מתגייסים נוצרים החלה התארגנות ברשותו של י.ד. פרומקין לעזרת התימנים. פרומקין הקים את חברת "עזרת נידחים" גייס כספים ואדמות ופעל להקמת שכונה לתימנים. הבתים הראשונים נבנו בשטח הכפר סילוואן, ליד ביר איוב, בקצה הדרומי מזרחי של הכפר (דרומה של שכונת ראס אל-עמוד) הרחק מהעיר העתיקה. ממכתבים ששלחו נכבדי העדה התימנית בארץ לקהילה בצנעא שבתימן ניתן ללמוד שהתימנים לא רצו לגור בכפר:
"…וקרקע זה רחוק כמו פרסה במעלה הר הזיתים ושמו סלואן, ומקום זה אינו בשכונת ישראל אך גויים שוכנים בבתיהם שמה, ויהי כי ראיתי את המקום הזה והנה לא ערב לי כלל… …ועד עתה מתלוננים רוב הקהל על מדבריהם שבחרו להם סלואן, כי הודענו שהמקום ההוא רחוק הרבה משכונת ישראל…"
מהמכתב ברור שהכפר היה מיושב הרבה לפני הגעת התימנים. עוד ניתן ללמוד על הרצון של יהודי תימן להיות חלק מהיישוב היהודי ולגור כמו יהודים רבים בשכונה חדשה מחוץ לחומות. מבחינתם הכפר היה רחוק מאוד מכול קהילה יהודית. באותם הימים נבנו השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות העיר העתיקה, הרחק מכפרים ערבים, במערב העיר. למרות זאת, החליטו ראשי היישוב הישן להקים את השכונה לתימנים בסילוואן ולקרוא לה "כפר השילוח". המצוקה של יהודי תימן גרמה לכך שמהר מאוד היו משפחות אשר הסכימו לגור בסילוואן. בית היה עדיף על מערה.
בשנת 1884 התיישבו התימנים הראשונים בסילוואן ובמשך 45 שנה חיו בשלום ובשכנות טובה עם תושביו הערבים המקוריים. נדמה שהכפר אשר היה ידוע ככפר עני מצא מכנה משותף עם שכבת העניים מקרב היהודים שגרה בתחומו.
בפרעות של שנת 1929 איש מבין יהודי תימן ותושביו היהודים של הכפר סילוואן (כפר השילוח) לא נהרג או נפצע. תושבי הכפר ובראשם משפחת ג'וזלן הגנו על היהודים ומנעו פגיעה בהם. לאחר כמה ימי פרעות, הבריטים העבירו את היהודים לעיר העתיקה. קבוצת יהודים חזרה לגור בסילוואן אחרי פרעות תרפ"ט אבל לאחר המרד הגדול של שנת 1936 עזבו כל היהודים את הכפר.
למרות הניסיון להציג את פרעות 1929 כאירוע אלים כלפי תושבי סילוואן היהודים, ברור שזהו לא המקרה. ממכתב תודה ששלחו תושביו היהודים של הכפר סילוואן ניתן ללמוד הן על מסירות הנפש והעזרה הרבה שהושיטו תושבי הכפר ובראשם מוחמד ג'וזלאן ליהודים והגנו עליהם בנחישות רבה, והן על יחסי הידידות והשכנות הטובה ששררו בין היהודים לערבים. להלן חלק ממכתב זה:
"אנחנו החתומים מטה תושבי כפר השילוח מודיעים קבל עם שאנחנו חייבים להביע תודה לאיש היקר ובר הלבב האדון הנכבד חג' מוחמד גוזלאן אחד מנכבדי אחינו הערבים תושבי כפר השילוח סילוואן וחבריו טובי הלבב שהראו יחס אנושי יוצא מן הכלל לשכניהם תושבי שכונת השילוח היהודים בימי פרעות אב תרפ"ט ולא הרשו ללהקות הפורעים שיתהלכו…לנגוע בנו לרעה…"
מכתב התודה שנתנו ראשי היישוב היהודי בכפר למשפחת ג'וזלן מעיד שלא רק אנושיות ומוסריות הנחו את תושביו הערבים של הכפר בעוזרם ליהודים, אלא שהיהודים והפלסטינים חיו בדו קיום אמיתי. חיי יומיום של שכנות טובה, כבוד ועזרה הדדית. דו קיום לא כסיסמה שחוקה, אלא כדרך חיים. במכתב יש משפטים שמעידים על כך. להלן חלק מהם:
"מנכבדי אחינו הערבים תושבי כפר השילוח סילוואן וחבריו טובי הלבב"
"…וגם היום שורר יחס כזה בנינו ובין שכנינו אלה, אין פרץ, ואין יוצאת צווחה ברחובותינו…"
"מקווים הננו כי יחס כזה ישרור בנינו ובניהם לאורך ימים…"
למרות העזרה והשכנות הטובה ששררו בין היהודים לערבים בסילוואן ולמרות הצלת היהודים של מוחמד ג'וזלאן, זכות זו לא עמדה למשפחתו כאשר המשפחה פונתה מביתה בשנת 2006.
כאשר בוחנים את ההתיישבות היהודית בסילוואן ומנסים להציג את ההתנחלות של עמותת אלע"ד ואחרים כהמשך ישיר לאותה התיישבות ברור לדעתנו שאין אף קשר בין ההתיישבות של המאה ה-19 להתנחלות היום. ניתן לסכם את תולדות ההתיישבות היהודית-תימנית בסילוואן בדבריו של עבד שאלודי (תושב הכפר): "אנחנו לא מסתירים את העובדה שהתימנים גרו כאן, להיפך, אנחנו קיבלנו אותם כאשר היהודים לא רצו אותם".
חזרה למעלה