קיר מהתקופה המוסלמית הקדומה מונע את המשך חפירת מנהרה בין סילואן לעיר העתיקה.
20 במרץ, 2019בשלוש השנים האחרונות חופרת רשות העתיקות מנהרה בתוואי רחוב קדום המתוארך על ידי החופרים לתקופה הביזנטית. החפירה החלה במימון עמותת אלע"ד ונעשית בתמיכת ממשלת ישראל כחלק מתוכנית שלם לחבר בין סילואן לעיר העתיקה באמצעות מסלולי תיירות תת קרקעיים. בשנת 2018, הממשלה הקצתה סכם שיא של כ 47 מיליון שקל רק לצורך חפירות הארכיאולוגיות בסילואן/עיר דוד.
הרחוב הקדום נחפר מחניון גבעתי הנמצא בכניסה לכפר סילואן (מס' 2 במפה המצורפת) במקביל לתוואי מנהרה אחרת המכונה – דרך עולי הרגל, הנמצאת כחמישה מטרים מערבית אליו (מסומן בקו שחור, מקביל למס' 10 במפה). במהלך החפירה הגיעו החופרים ליסודות קיר מאסיבי שזוהה על ידם כחלק ממכלול הארמונות האומאיים (שנבנה במאה ה 7 לספירה, בראשית התקופה המוסלמית). כמה מארמונות אלו (יש המזהים אותם כמבני ממשל) נחשפו בחפירות הארכאולוגיות של האוניברסיטה העברית בכותל הדרומי, הנקרא מרכז דוידסון היום (מס' 6 במפה). שרידי המבנים נראים מדרום להר הבית/חראם א-שריף עד היום. הקיר שנחשף כעת נמצא מעל הרחוב הביזנטי ואם לא יפורק לא ניתן יהיה להמשיך לחפור את המנהרה, לתוך מרכז דוידסון.
רשות העתיקות נמצאת בדילמה. מבחינה מקצועית יש להשאיר את הקיר במקומו, אך המשמעות המעשית של כך היא עצירה של החפירה שהחלה כחלק מהחלטה ממשלתית לחבר את סילואן עם החפירות שמדרום להר הבית/חרם א-שריף.
קושי זה ראשיתו בחטא מדעי קדום יותר והוא שיטת החפירה. חפירת המנהרות שמנהלת רשות העתיקות, במימון עמותת אלע"ד בסילואן, היא שיטת עבודה שפסה מעולם המחקר הארכיאולוגי לפני כמאה שנה. בין השאר בגלל מקרים כאלה. חפירה אופקית לא מאפשרת לזהות את השכבות השונות ולהבין את היחס בין התקופות והיא מקשה לתארך את השרידים שנחשפו. לכן יש קונצנזוס בקרב הארכיאולוגים שערכה המדעי דל.
במציאות של ירושלים, כאשר לכל שרידי מבנה יש משמעות סימלית ורגשית ולא רק מדעית, הנזק שהמנהרות עושות ליכולת להציג את התרבויות הרבות ותולדותיהן בצורה מאוזנת נפגע קשות. זוהי אינה רק בעיה מקצועית-תיירותית, אלא בעיה פוליטית של התעלמות ואף מחיקת שכבות היסטוריות מסוימות על מנת להציג את ירושלים באופן שמשרת את מפעל ההתנחלות באגן העיר העתיקה.
חפירות חניון גבעתי – מבט לצפון
הכניסה למנהרה – מבט מקרוב
הירידה למנהרה מחניון גבעתי