בתי קברות באגן ההיסטורי: גיא בן הינום/ואדי א-רבאבה

28 באוגוסט, 2013

הקדמה

גיא בן הינום – ואדי א-רבאבה הוא מקום מרתק מבחינה ארכיאולוגית ובעל נוף יפה וייחודי במרכזו של סכסוך פוליטי. המסורות והאמונות המיוחסות למקום, יוצרות עמק בעל חשיבות דתית ותרבותית חוצה דתות ועמים. האזור הוא אחד השטחים הפתוחים במזרח ירושלים הזוכים לפיתוח תיירותי על ידי החברה לפיתוח ירושלים (הרל"י) בשנים האחרונות. פיתוח הנוף, עבודות השימור והנגשת העתיקות לקהל הרחב חשובה ומבורכת, אבל מלווה באינטרסים פוליטיים המשתלבים במאבק על הריבונות במזרח ירושלים. משני צדי העמק חיים אלפי פלסטינים. פיתוח האזור לא כולל השקעה ברווחת התושבים ומדיר אותם מהשטחים העוברים פיתוח. הפער בין הפיתוח והדגשת המשמעות ההיסטורית של המקום לחוסר השקעה בצרכי התושבים לצד הסכסוך הפוליטי, מעצימים את המתח והחשדנות בין הצדדים.

מיקום

גיא בן הינום-ואדי א-רבאבה (מספר 3 במפת בתי הקברות של האגן ההיסטורי בירושלים) הוא העמק שגובל מצפון בהר ציון, ממערב בסינמטק ירושלים. בצדו הדרומי נמצאת שכונת אבו-תור ובצדו הצפוני-מזרחי סילוואן. העמק הוא חלק מהאזור המפורז שהיה בין ישראל לבין ירדן עד שנת 1967. היום משמש העמק שטח ירוק לפיקניק, לטיפוס הרים ולרכיבה על הסוסים בעבור אוכלוסייה יהודית ופלסטינית כאחד[1]. עד שנת 1967 השטח חולק בין שליטה ישראלית בחלקו המערבי, אזור ניטראלי במרכזו ושטח בשליטה ירדנית בחלקו המזרחי.

סקירה ארכיאולוגית

עיקר השטח מכיל קברים חצובים בסלע. בקברים אלה נקברו עשרות נקברים במשך תקופות שונות. סגנון הקבורה והממצא בהם מאפשר לנו לתארך את הקדומים שבהם לשלהי ממלכת יהודה (מאה 8-7 לפנה"ס), ולרצף קבורה עד לתקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). לצדי הכביש היורד משכונת אבו-תור לעמק אפשר להבחין בכמה קברים מימי ממלכת יהודה. עוד קברים מתקופה זו נמצאים בשטחי אדמה פרטיים של תושבי שכונת אבו-תור.

   

במהלך החפירה ברכס הינום-ראס א-דאבוס, במקום שנמצא היום מרכז בגין, נחשפה לוחית כסף המתוארכת למאה ה 7 לפנה"ס. על הלוחית כתובת בעברית קדומה של קטע מתפילת הכוהנים – תפילה מוכרת מהמקרא ונאמרת עד היום בבתי הכנסת.[2] זהו ממצא ייחודי ונדיר המעיד על המשכיות מסורות תפילה במשך אלפי שנים.

במדרון העמק שוכן מנזר אונופריוס השייך לכנסיה היוונית-אורתודוקסית. המנזר נבנה בעקבות המסורת הנוצרית המזהה את העמק עם חקל דמא – 'חלקת הדם'. על פי המסורת הנוצרית קנה יהודה איש קריות את האדמה בכסף שקיבל מהרומים תמורת מסירת מידע על מיקומו של ישו לרומאים. צמוד למנזר מצפון מבנה מהתקופה הצלבנית (מאה 13-12 לספירה) המזוהה בתור מקום קבורה של עולי רגל נוצרים שנפטרו בביקורם בארץ הקודש, ויתכן שזו הסיבה לכינוי המקום: 'בית העצמות'. המבנה השתמר עד לתקרתו הקמורה ולצדו מגדל.

   

בקרבת המנזר חצובים בסלע קברי משפחה המתוארכים למאה הראשונה לספירה. אלה הם קברים מפוארים המורכבים מכמה חדרים ובתוכם חצובים כוכים. מבני קבורה אלה והגלוסקמאות (תיבות עשויות אבן גיר רכה) שבהם מעידים על סגנון קבורה שהיה נהוג בקרב יהודים בתקופת בית שני באזור ירושלים. הכתובות שנמצאו בחלק מהקברים והגלוסקמאות מחזקות טענה זו. פאר הקברים והימצאותם במדרון מעידים על מרכזיותה של העיר ירושלים ועל מרכזיותו של בית המקדש. עולי רגל מרחבי העולם הקדום הגיעו לירושלים, והעשירים שבהם השקיעו כספים רבים ברכישת חלקות קבר וובניית קברי משפחה מפוארים[3]. קברים אלה שימשו את בני המשפחה במשך כמה דורות. במקצת מהקברים נמצאו כתובות ובהן שמות המעידים על נקברים שמוצאם מחוץ לירושלים, למשל מערת משפחת אריסטון משפחה שמקורה באפאמיאה שבסוריה.

נראה שתושבי העיר המשיכו להשתמש בקברים בתקופה הרומית המאוחרת (מאות שנייה-שלישית לספירה) ובתקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). השימוש המאוחר במבנים היה של תושבים שאינם מבעלי הקבר המקוריים או ממשפחתם[4]. לצד קברים שהמשיכו להשתמש בהם, נחצבו קברים חדשים בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזנטית. קברים אלה מאופיינים באורקוליות – מקמרים החצובים בדפנותיהם. ברכס הינום-ראס א-דאבוס נמצאו שרידים של קבורת קרמציה (קבורת האפר שנותר משריפת  הגופה). סגנון קבורה זה היה מקובל במערב האימפריה הרומית ומעיד על נקברים שהגיעו מחלק זה של האימפריה. ההנחה היא שהנקברים היו חיילים או פקידים רומים.[5]

   

סמוך למדרון היורד ממלון הר ציון יש בית קברות מגודר, זהו בית הקברות הקראי של ירושלים. היום אין בית הקברות פעיל, אולם הוא שימש את קהילת הקראים שהגיעה לירושלים במאה העשירית וחיה בעיר עד המאה העשרים. במדרונות הר ציון, בגדה הצפונית של גיא בן הינום, שוכן בית הקברות המכונה 'סמבוסקי'. בית קברות זה שימש בתקופה העות'מאנית בתור בית קברות יהודי לעניים[6]. היום המקום מגודר ואינו בשימוש. השטח באחריות הרשויות הישראליות, ותכניות שיפוץ הקברים ושחזורם עדיין לא יצאו אל הפועל.

עבודות פיתוח ושימור

למעט הכביש הסלול לרוחבו של העמק ומקשר בין שכונת אבו-תור ומערב ירושלים לבין כפר סילוואן ולאתר הארכיאולוגי 'עיר דוד', אין רוב השטח בנוי. בשנים 2005-2003 ביצעה הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) באמצעות חברת פיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) מיזם פיתוח בעמק שכלל שיפור הכביש לסילוואן-עיר דוד, פיתוח נוף וסלילת טיילת מעל העמק. בשנת 2010 נעשתה עבודת מחקר ותיעוד של הקברים בבית הקברות סמבוסקי.[7] בימים אלה שוקדים בהרל"י על הקמת טיילת נוף בעמק בעלות 3 מיליון שקלים[8]. הטיילת ממוקמת בתוואי בין מערב ירושלים בקצה אחד – אזור הסינמטק וכתף הינום, לבין שכונת אל בוסתן בכפר סילוואן בקצה האחר.

   

בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2011, ערך אגף השימור של רשות העתיקות עבודות שימור למבנה הצלבני. המבנה הצלבני השתמר עד לתקרתו, אולם במשך השנים ניכרת שחיקה בעמידתו, ולכן עבודות השימור הכרחיות להגנתו. עבודות הפיתוח לצד מנזר אונופריוס יוצרים בעמק נוף ים-תיכוני פסטורלי המנותק מהמציאות המסוכסכת סביבו.

ארכיאולוגיה והתושבים

חלק גדול מגיא בן הינום נמצא בשטחה של השכונה הפלסטינית אבו-תור. כמה מבתי הכפר גובלים בקברים, וקברים אחרים נמצאים בשטחי הבתים. פיתוח התיירות יוצר הפרדה בין האזור המיושב לבין אזור התיירות, ומעצים את הניכור. ניכור התושבים מועצם הן מכיוון שהקברים מוצגים בתור נכס ישראלי והן מכיוון שצמוד לשכונה מושקעים מיליוני שקלים בפיתוח תיירות, ואילו בשכונה עצמה – המשוועת לפיתוח התשתיות – לא מושקע כסף כלל. כמו כן, שכונת אבו-תור היא חלק מהכפר סילוואן, והטיילת יוצרת הפרדה בין השכונה לבין שאר השכונות של הכפר.

דוגמה לקושי להפריד בין ארכיאולוגיה לבין תושבים בעמק, אפשר לראות בשטח ביתם של משפחת סיאם בשכונת אבו-תור. השטח מגודר בגדר אבן, ובקצהו ניצב סלע ההר ובו חציבות של מבני קבורה. סגנון הקבורה מעיד שיש לתארכם למאות 7-8 לפנה"ס. בית משפחת סיאם הוא אחד מכמה בתים הנמצאים במדרון של גיא בן הינום-ואדי א-רבאבה.

   

לצד הפיתוח של הרשויות הישראליות יש באזור פעילות ומאבקים בין התושבים הפלסטינים ובין קבוצות מתנחלים. בעבר בנתה עמותת אלע"ד מעל העמק שביל חבלים שאורכו כ 120 מ'. השביל שווק בתור חוויות תיירות של ספורט אתגרי. המיזם פעל במשך מספר חודשים בשנת 2008. בשנה האחרונה התגלו עימותים בין מתנחלים לתושבי ואדי רבאבה אשר כללו פגיעה בעצי זית של תושבים, תלונות במשטרה ומעצרים.[9]  בקרב תושבי סילואן יש תחושה שהאדמות והאזור כולו מוסבים לשטח ישראלי המרחיק אותם ממנו ומונע מהם להשתמש בו לצרכיהם.

למרות שעבודות הפיתוח לא מונעות גישה של תושבי האזור לטיילת או האתרים הפתוחים לקהל, אין שבילים או קשר ישיר בין השטח הפתוח לבתי התושבים. בצורה כזו נוצר חיץ בין התושבים לאזור התיירותי. העמק מתוכנן כיחידת נוף נפרדת ולכן המבקרים מבחינים בבתי התושבים, אולם הם נתפסים כמנותקים מהשרידים ונוף העמק.

סיכום ומסקנות

גיא בן הינום – ואדי א-רבאבה הוא מקום מרתק מבחינה ארכיאולוגית ובעל נוף יפה וייחודי במרכזו של סכסוך פוליטי. כיום האזור הוא אחד השטחים הפתוחים הבודדים שנותרו בין מזרח למערב ירושלים.

העמק מקשר בין האתר עיר דוד הנמצא בכפר סילואן לבין מערב ירושלים. המקום היחיד המפריד בין שני המקומות הוא שכונת אל בוסתן ועבודות פיתוח התיירות שאמורות להתבצע בה, יהיו כרוכות בהרס עשרות בתים. הבניה באזור לא מתאפשרת עקב חשיבותו וייחודו הארכיאולוגית של העמק, מיקומו בקרבת העיר העתיקה ומדרון הסלע התלול המקשה על בניה בתנאים אלו. בעוד התושבים הפלסטינים נפגעים, בין היתר, מחוסר יכולתם להשתמש באדמות לבניה, הרשויות הישראליות מפתחות את האזור על סמך חשיבותו ההיסטורית-ארכיאולוגית ויוצרות קשר של שבילים ונוף אל חלקו הישראלי של העמק. לכן יש חשש שההשקעה באתרי העתיקות תזוהה כאיום על התושבים ובתור אינטרס ישראלי.

רב התרבויות אינה נחלת הקברים או העבר בלבד והיא חלק ממרקם החיים בירושלים כיום. מן הראוי שעבודות הפיתוח של גיא בן הינום יתבססו על תפיסה המשלב בין עבר להווה ובין תרבויות שונות שהעמק מציג אז והיום.

---

 

• העיר המזרחית

בית קברות גיא בן הינום עמותת אלעד שימור תיירות חזרה למעלה