ביקורת על 'סקר המורשת הלאומית' של ארגוני המתנחלים

19 בדצמבר, 2021

מבוא

בשנים האחרונות מתרחב השיח על הרס אתרי העתיקות בכלל, ובשטחי הגדה המערבית בפרט. חלק נרחב מהשיח מבוסס על מחקרים ופרסומים. אחד מהפרסומים הוא נייר העמדה "סקר המורשת הלאומית – אתרי מורשת היסטוריים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן: תמונת מצב ארכיאולוגית ודרכי פעולה" מאת משה גוטמן, גיא דרך ואיתן מלט (יולי 2021), הבוחן את מידת השמירה על אתרי עתיקות בגדה המערבית שיש להם חשיבות לאומית ועולמית (לפי כותבי נייר העמדה "אתרי מורשת"). נייר העמדה יצא על ידי פורום שילה בשיתוף שומרים על הנצח והמרכז להגנת עתיקות ישראל.

המטרה המוצהרת של נייר העמדה המדובר היא ״לעשות ׳צילום מצב׳ ולתת תמונה מדויקת, עד כמה שאפשר, על רמת ההשתמרות/פגיעה של האתרים הארכיאולוגיים ביהודה ושומרון״. ואולם, בבחינה מתודולוגית של הדברים המובאים בו מתגלים פגמים עקרוניים אשר עומדים בסטייה מהאופן המקובל לבנייה של טיעונים ומסקנות בתחום הארכאולוגיה. לנוכח פגמים אלו אנו מאמינים כי הממצאים וההמלצות המבוססות עליו בעייתיים. להלן בחינה מדוקדקת של נייר העמדה והצגת הכשלים העיקריים בו.

 

להורדת הסקירה כקובץ PDF לחצו כאן

 

  1. חסר בסיס נתונים של האתרים

מתוך כ-6,000 אתרים מוכרזים בגדה המערבית, נייר העמדה מתבסס על סקר של 365 אתרים (269 אתרים בשטח C, 62 אתרים בשטח B, ו-34 אתרים בשטח A).[1] את האתרים חילקו הכותבים לארבע קבוצות בהתאם למידת הפגיעה שבהם (קבוצה א' 24 אתרים, קבוצה ב' 52 אתרים, קבוצה ג' 49 אתרים, קבוצה ד' 240 אתרים).

בדוחות מדעיים מקובל לפרסם את בסיס הנתונים של המחקר כדי לאפשר לקוראים בחינה ביקורתית של המסקנות. השיתוף של בסיס הנתונים חשוב במיוחד במחקר מסוג זה, אשר מעצם מסגורו כנייר עמדה מבקש להציג עמדות ושהשלכותיו ערכיות, מקצועיות ופוליטיות במובהק. בלא בסיס נתונים, לקוראי המחקר אין כל מידע על האתרים שנבדקו, על המידע שנאסף עליהם, ועל הקריטריונים שבאמצעותם סיווגו החוקרים את חשיבותם הלאומית והעולמית. שתי רשימות מסודרות של השמות של כמה מהאתרים שבבסיסו של נייר העמדה מופיעות בעמ' 40 ו-42 (מתוך מסמך של 62 עמודים): בעמ' 40 מופיעה הרשימה של אתרים מקבוצה א', העומדים במרכזו של המחקר, ובעמ' 42 רשימה של האתרים מתוך קבוצה א' שהפגיעה בהם הייתה החמורה ביותר. כלומר, שתי הרשימות הללו כוללות אתרים מאותה קבוצה של 24 אתרים מתוך מאגר של 365 אתרים. כמו כן, בכל נייר העמדה לא מופיעה אפילו לא מפה אחת המאפשרת לדעת מהו המקום המדויק של האתרים שנכללו בסקר.

חשוב להדגיש: אין לקבוע על סמך ההסתייגויות לעיל שהמסקנות המוצגות בנייר העמדה מוטעות, אולם ראוי לאפשר לחוקרים נוספים לשפוט את טיבן של המסקנות. לדוגמה, המחקר של רפי גרינברג ועדי קינן על אתרים ארכאולוגיים בגדה המערבית הסתמך על מאגר מידע של כ-6,000 אתרים אשר זמין לכל דורש (והוא בסיס לנייר עמדה זה), והקוראים של מחקרם זה יכולים לבחון בעצמם את מסקנות המחקר, שגם הן מבוססות על תפיסת עולם פוליטית וערכית ברורה.[2]

 

  1. בסיס הנתונים מצומצם

לכאורה נייר העמדה מבוסס על נתונים של 365 אתרים. לטענת עורכי הסקר כלל האתרים שנסקרו הם 15% מהאתרים המוכרזים בגדה המערבית – אילו אכן היה מדובר ב-15% אפשר היה לראות בו סקר מדגמי רחב שמסקנותיו יכולות ללמד על המצב של אתרים ארכאולוגיים בגדה המערבית ולשמש בסיס לעיצוב מדיניות לעתיד. ואולם 365 אתרים מתוך כ-6,000 האתרים המוכרזים בגדה המערבית הם רק 6% מכלל האתרים.

 

  1. הגדרה בעייתית של מרחב האתר וכפועל יוצא הגדרת הפגיעה

בנייר העמדה נטענו כמה פעמים טענות על סימון בעייתי של השטח של אתרי העתיקות, אולם לא ניתנו עזרים הסברים לטענות אלו. אומנם ייתכן כי קיימים פערים בסימון אתרים (זוהי בעיה ידועה ומוכרת גם בשטחים שבתחומי מדינת ישראל), אך יש להניח כי מדידת הנזק תואמת את הסימון של מרחב האתר, שכן אם מרחיבים את גבולות האתר אפשר להגדיל כביכול גם את גבולות הפגיעה בתוכו. בנייר העמדה לא הובאו ממצאי בדיקה כלל, וגם משום כך הקביעה של אחוזי הפגיעה באתרים בעייתית.

 

  1. מתודולוגיה בעייתית בבדיקת האתרים

כפי שנכתב לעיל, לא ברור כלל כיצד בדקו את האתרים. בעמ' 19 בנייר העמדה מתוארת שיטת העבודה: "הסקר בוצע על ידי צוות ארכיאולוגים, סיירי שטח, ומומחים לידיעת הארץ שלהם ניסיון רב והכרות מעמיקה עם שטחי הסקר ומערכות מידע גיאוגרפי (GIS). לצד נוכחות פיזית באתרים (ככל שהמציאות הפוליטית-ביטחונית אפשרה לנו) הסתייענו גם בתצלומי אוויר שלהם".

בעמ' 22 של נייר העמדה יש תיאור מפורט יותר של שיטת העבודה. בחלק זה מוסבר אופן השילוב בין צילום של אתרי הסקר (כנראה באמצעות רחפנים) לבין ביקורים פיזיים באתרים. כותבי נייר העמדה מדגישים כי לביקורים הפיזיים יש חשיבות עליונה להבנת הפגיעה באתרים משום שלעיתים קרובות הצילומים מרמים ואינם מספקים מידע מהימן על היקף הפגיעה באתר מסוים – אם בשל זווית הצילום ואם בגלל שעת הצילום ביום, או בשל העובדה ששוד עתיקות מתבצע בחפירות תת-קרקעיות שאינן גלויות בפני רחפנים וצילומי אוויר אחרים. עם זאת, אף שנייר העמדה מדגיש את החשיבות של ביקור באתר לשם הסקת מסקנות בעניין היקף הפגיעה בו, בעמ' 26, שבו נדונים סיווג של רמות הפגיעה וקביעת היקף הנזק של האתרים, נכתב: "הגדרת חומרת הנזק באתרים הייתה משימה מורכבת, משום שלא בכל האתרים היו בידינו מדדים איכותניים מדויקים של טיב הממצאים שנפגעו. מדדים אלה דורשים ביקור מעמיק של ארכיאולוג באתר, וגם אז לא תמיד ניתן לדעת מה נפגע ומה נלקח ממנו. באתרים שבהם נאלצנו להסתפק בבחינת תצלומי אוויר (בעיקר בקבוצות ג' ו-ד') לא היו בידינו נתונים כאלה".

כאמור, קבוצות ג' ו-ד' הן שתיים מתוך ארבע קבוצות שהאתרים חולקו להן בנייר העמדה. חלוקה זו תיבחן בפירוט להלן. כאן המקום לומר שבקבוצה ג' יש 49 אתרים מכלל אתרי הסקר ובקבוצה ד' 240. זאת ועוד, בנייר העמדה נכתב שקבוצה ב' כוללת 52 אתרים בעלי חשיבות רבה שהגישה אליהם הייתה מוגבלת בשל בעיות ביטחוניות.

למעשה מתוך 365 האתרים שנבחנו בסקר (שמותיהם לא פורסמו), רק ב-24 צוין במפורש כי התבצעה בהם הבדיקה שלטענתם של כותבי נייר העמדה רק היא יכולה לתת תמונה מהימנה של הפגיעה באתרים. בהיעדר בסיס נתונים, או לפחות אמירה מדויקת בעניין מספר האתרים שביקרו בהם, אפשר רק להסיק כי בחלק הארי של האתרים שנכללו בסקר לא נערכו ביקורים כלל וכי המסקנות בנייר העמדה מתבססות על שיטות עבודה שהכותבים טענו שאינן מספקות.

 

  1. חוסר הפרדה בין אתרים בשטחים A, B ו-C

כפי שצוין לעיל, מתוך 365 האתרים שנסקרו 269 נכללו בשטח C, 62 בשטח B ו-34 בשטח A. על פי הסכמי אוסלו קיים הבדל ברור בין האזורים בכל הקשור בניהול אתרי עתיקות: בשטחים A ו-B הניהול של כל הנושאים האזרחיים (ובכלל זה ניהול אתרי עתיקות) מופקד בידי הרשות הפלסטינית, ובשטח C הניהול של אתרי עתיקות מופקד בידי יחידת קצין מטה (קמ"ט) ארכיאולוגיה, היחידה הצבאית הממונה מטעם המנהל האזרחי על הניהול של אתרי עתיקות בגדה המערבית. הבדל זה מכתיב גם הבדלים בדגשים ובשיטות העבודה בין הגופים האלה. כמו כן, בעוד קמ"ט ארכאולוגיה מייצג את צה"ל, הרשות הפלסטינית היא היום גוף שכנפיו קצוצות ויכולתו לנהל את השטח מוגבלת. נייר העמדה המדובר אינו מבחין בהיבט חשוב זה, הקשור גם לפגיעה באתרים.

 

  1. כיצד מגדירים מה חשוב?

בשל הבעיות שהועלו עד כה בעניין בסיס הנתונים החסר של נייר העמדה, קיים קושי גדול לקבל את ההנחות הערכיות והפוליטיות של שהוא מציג. הם חילקו את 365 האתרים לארבע קבוצות על פי חשיבות שהם קבעו לפי שיטתם.

בעמוד 18 מתברר כי הקריטריון הכמעט יחיד למדידת החשיבות של האתרים היה מידת חשיבותו של האתר לעם היהודי:

  • אתרים הנזכרים במקרא או שניתן להגדיר את אופיים על פי המקרא;
  • אתרים יהודיים/שומרוניים מימי בית שני, מהתקופה הרומית המאוחרת, מהתקופה הביזנטית או מהתקופה האסלאמית הקדומה )שתועדו בהם ממצאים יהודיים/שומרוניים מובהקים);
  • אתרים לא יהודיים הקשורים להיסטוריה היהודית (דוגמת מחנות צבא רומי, אשורי או אתרי מִנהל בבלי).
  • אתרים רב־תקופתיים או מרכזיים, המבטאים עושר ממצאים וחשיבות אזורית.
  • אתרים הדורשים דחיפות בטיפול, כנגזרת של רמת הפגיעה בהם וחשיבותם למורשת הלאומית והעולמית.

בלי ספק ישנם אתרים רבים בגדה המערבית שיש בהם עדות להתיישבות יהודית קדומה, ולאתרים אלו יש חשיבות מן המעלה הראשונה. עם זה, ברור שבאותם האתרים קיימות גם שכבות קיום אחרות, המלמדות על החשיבות של האתר גם לתרבויות אחרות, וכמובן קיימים גם אתרים חשובים לקבוצות אחרות החיות במרחב זה. זאת ועוד, כדי לתת לנייר העמדה ארשת אובייקטיבית הוא מפנה לאמנת אונסק"ו, אלא שאונסק"ו, המקדשת את המורשת כערך אוניברסלי שיש בכוחו ליצור מכנה משותף בין תרבויות שונות, לא כיוונה לקריטריונים הללו כאשר הגדירה חשיבות של אתרי מורשת.

 

  1. חסרים נתונים על אופן הסיווג של האתרים

כאמור, על בסיס הקריטריונים המוזכרים לעיל, בעמ' 20–21 בנייר העמדה חולקו האתרים הנסקרים בנייר העמדה לארבע קבוצות בהתאם לחשיבותם: 24 אתרים בקבוצה א' הם האתרים החשובים ביותר, שהגישה אליהם הייתה אפשרית באופן פיזי או מהאוויר ולכן היה אפשר לבחון את הפגיעה בהם; 52 אתרים בקבוצה ב' ברמת חשיבות דומה אך הגישה אליהם לא הייתה אפשרית מסיבות ביטחוניות; ל-49 אתרים בקבוצה ג' יוחסה חשיבות בינונית או רמת סיכון בינונית; 240 אתרים בקבוצה ד' – חשיבותם מועטה או רמת הסיכון בהם מועטה. כאמור, בלא בסיס נתונים או אפילו רשימה של האתרים שנכללו בסקר קשה מאוד לדעת כיצד נקבעה החשיבות של אתר מסוים ובדירוג של רמות חשיבותם.

 

  1. מסקנות שהטייתן הפוליטית ברורה ואין להן ביסוס מדעי

חשוב להדגיש שארכאולוגיה ומורשת אינן תחומי ידע אובייקטיביים. כל אחד בוחן את המורשת ומגדיר את חשיבותה על סמך תפיסת עולמו והערכים שהוא מאמין בהם. מכך נגזרות שתי מסקנות. ראשית, ברור שתפיסת העולם שלנו תשפיע על האופן שבו נתייחס לצורת הניהול של אתרי מורשת. שנית, משום כך ראוי שכאשר גוף כלשהו כותב נייר עמדה על נושא הקשור בארכאולוגיה ובמורשת, הוא יספק גוף נתונים ברור שממנו יהיה אפשר לבחון את שיטות המחקר שלו ואת מסקנותיו – בלעדי גוף נתונים המחקר נראה כמו אוסף הצהרות פוליטיות המבקשות לכסות על כך שאין להן כל ביסוס מדעי. מסקנה זו עולה בקריאה של נייר העמדה המדובר. נראה כי רצונם היחיד של כותביו הוא להציג את הפלסטינים כמוּנעים מרצון להרוס כל אתר מורשת בגדה המערבית. עם זאת, הכותבים נמנעו במכוון מלבחון אם הבנייה המואצת בהתנחלויות מביאה לעיתים להרס עתיקות. לדוגמה, בעמ' 19 נכתב: "מכיוון שהסקר התמקד באתרים הנתונים בסכנת פגיעה, נמנענו עד כמה שאפשר מלהכניס לרשימה אתרים הנמצאים בתוך תחומי ההתיישבות הישראלית (כלומר ההתנחלויות)". בבסיס טענה זו עומדת התפיסה שבניגוד לפלסטינים, המתנחלים לעולם אינם פוגעים באתרי עתיקות. ואולם מחקרים מהשנים האחרונות מטעם גופים אחרים, בהם מחסוםwatch ועמק שווה[3], מלמדים על תמונה שונה.

 

סיכום

מסמך זה מנה בעיות שנמצאו בנייר העמדה "סקר המורשת הלאומית – אתרי מורשת היסטוריים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן: תמונת מצב ארכיאולוגית ודרכי פעולה" על מצב הפגיעה של אתרי מורשת בגדה המערבית. עיקר הבעיות: ראשית, חסר מידע מתודולוגי יסודי המאפשר לבחון את תהליך המחקר שהוביל למסקנות של נייר העמדה – רשימה ובה שמות האתרים שנסקרו, מקומם המדויק, וכן שיטות העבודה בכל אחד מהאתרים; שנית, היעדר מידע על המתודולוגיה ושיטות העבודה שנבחרו לבחינה של אתרי הסקר – היעדר מידע זה מעורר ספקות בעניין המסקנות הנוקבות של נייר העמדה, אשר מציירות תמונה דיכוטומית שעל פיה המתנחלים והגופים המייצגים אותם עורכים קרב מאסף כנגד הפלסטינים הפועלים להרוס את אתרי המורשת בגדה המערבית. כדי לאפשר דיון ענייני בנושאים אלו ראוי להציג את העובדות שנייר העמדה מתבסס עליהן.

 

© דצמבר 2021 עמק שווה

 

[1] כן הוא מתבסס על ז' ספראי ואחרים, 2019. אתרי מורשת לאומית בסכנת אובדן ביהודה, שומרון ובקעת הירדן: רשימת מצאי לשיקום, שימור ופיתוח: תוכנית חומש 2019–2024, מוגשת לממשלת ישראל, המרכז להגנת עתיקות ישראל בשיתוף שומרים על הנצח, מדרשת הר גופנא, הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל, המרכז להגנה ולפיתוח מורשת התרבות בישראל, ארכיאולוגיה וידיעת הארץ.

[2]R. Greenberg and A. Keinan, 2007. The Present Past of the Israeli–Palestinian Conflict: Israeli Archaeology in the West Bank and East Jerusalem since 1967, Tel Aviv: The S. Daniel Abraham Center

 

[3] סגולי, א', פופר, נ', 2020. השתלטות ישראל על אתרי מורשת ודת פלסטיניים בגדה המערבית: ארבעים אתרי מורשת והפרקטיקות לנישולם וניכוסם. מחסוםwatch; שיף, ח' 2020. שימור סלקטיבי: חקיקה, מדיניות, ותקצוב של אתרי מורשת המזוהים עם מיעוטים בישראל. עמק שווה.