לא מוזיאון ולא סובלנות
8 ביוני, 2023נייר עמדה לקראת פתיחתו של "מוזיאון הסובלנות" לציבור
מאי 2023
יותר מעשרים שנה לאחר שיצא לדרך, צפוי להיפתח בקרוב "מוזיאון הסובלנות" בגן העצמאות בירושלים לציבור. עם פתיחתו, ולמרות המטרה החיובית לכאורה שהוא מבקש לקדם, קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה האירונית שהמוזיאון, שאמור לקדם סובלנות, נבנה על בית קברות עתיק, אולם בכך לא תם הסיפור. לאחרונה הסתבר כי המקום אינו מוכר כמוזיאון, ובפועל משמש כאולם קונגרסים ואירועים. כך נשארה ירושלים עם מבנה עצום בליבה אשר מתהדר בשני מושגים שאינם מתארים אותו. מאחר והמוזיאון הוקם לקדם ערכים ומטרות אשר אינם עולים בקנה אחד עם התוצאה, אנו סבורים שיש מקום לבחון מחדש את ייעודו.
בית קברות ממילא
גן העצמאות במרכז ירושלים, שבשטחו נבנה מוזיאון הסובלנות, נמצא כולו על שטח בית הקברות העתיק ממילא. בית קברות זה שימש את האליטה המוסלמית של ירושלים במשך מאות שנים. מקורות היסטוריים – חלקם כבר מן המאה ה-11 – מלמדים אותנו על חשיבותו הרבה של בית הקברות, אולם לצד המנהיגים, אנשי הרוח, עשירי הארץ ונכבדיה שנקברו במקום, נטמנו גם חברי קהילה רבים שלא נמנו על הנהגת העיר.
בראשית המאה ה-20 בזמן הקמת מלון פאלאס, בקצהו הדרומי של בית הקברות, נחשפו קברים שפונו לטובת הבנייה. לאחר קום המדינה הוקמו על שטח בית הקברות גן ציבורי (גן העצמאות), בתי ספר וחניון עירוני. מהלכי הפיתוח באדמת בית הקברות הובילה לכך ששטח בית הקברות הצטמצם מכ-200 דונם לכ-20 דונם, ברובם סביב בריכת ממילא. בעשור הקודם נערכו במבנה ההיסטורי של מלון פאלאס עבודות הרחבה לקראת פתיחתו כמלון וולדורף אסטוריה. במהלך עבודות ההרחבה התגלו קברים נוספים השייכים לבית הקברות.
בין מבני הקבורה ששרדו מבית הקברות ממילא נמצאים הכובכיה, מבנה קבורה מרשים מהמאה ה-13 בו נקבר מושל צפת הממלוכי; קברם של בני משפחת אל שוג'עי שעליו נכתב כי אבי המשפחה היה 'ראש שני המתחמים הקדושים', מסגדי הר הבית ומסגד איברהים (מערת המכפלה) במאה ה-14 ובמבנה קבורה נוסף משנת 1561, נקבר אחמד אל דג'אני שהוסמך על ידי השלטון העות'מאני להיות שומר קבר דוד. משפחת דג'אני נותרה אחת מהמשפחות הפלסטיניות העשירות והחשובות בירושלים במאה העשרים. כמה קברים של משפחה פלסטינית מכובדת אחרת, אל עלמי, שרדו גם הם במקום.
הכובכיה, מאי 2023, מימין גרפיטי על קירות המבנה מהמאה ה 13
בחפירות הצלה ארכיאולוגיות שנערכו על ידי רשות העתיקות ונועדו "לשחרר״ את השטח לבניית המוזיאון נחשפו מאות קברי מוסלמים ולצידם גם קברים שזוהו כקברי צלבנים. בעקבות הממצאים שנחשפו חיוו את דעתם ארכיאולוגים והמליצו שלא להמשיך ולחפור במקום, אלא לשמר את בית הקברות בתור נכס מורשת. למרות זאת, לאחר מאבק ציבורי ומשפטי אישר בג"ץ את הקמת המוזיאון.
במקום נערכה חפירה ארכיאולוגית בשיטת 'סרט נע' – חפירה במשמרות ועבודה מהירה על שטח גדול שהשפיעו על יכולתם לתעד ולחקור את המורשת המקומית כנדרש. מבית הקברות הוצאו כ-1000 שלדים. חלק מבית הקברות נפגע. תוצאות החפירה מעידות על קבורה משך כ-1000 שנה, ועל ארבע שכבות קבורה. סגנונות הקבורה והמצבות מעידים על רבגוניותה של האוכלוסייה המוסלמית הירושלמית באלף השנים האחרונות. כיום, בצילו של המוזיאון העצום, עדיין אפשר לראות מצבות מתקופות רבות ובמגוון סגנונות.
בית הקברות המוסלמי ממילא, מאי 2023. ברקע "מוזיאון הסובלנות"
מוזיאון הסובלנות
את 'מוזיאון הסובלנות' בירושלים יזם מכון שמעון ויזנטל זמן קצר לאחר שמוזיאון הסובלנות נחנך בלוס אנג'לס 1997. בראשית המאה ה 21, בשנת 2000, הקצתה עיריית ירושלים למוזיאון את השטח עליו הוא נבנה.
כבר בראשית הדרך התנגדותו של 'יד ושם' להקמת המוזיאון הייתה חלק מהשיח הציבורי, ובדיווחי התקשורת באותה תקופה עלה חששה של הרשות המופקדת על זכרון השואה, כי המוזיאון יעסוק בתכנים הקשורים לשואה. לכן כבר בשלבים הראשונים לתכנונו הוסכם כי המוזיאון יהיה מוכר לפי חוק המוזיאונים, דבר שיאפשר לקיים רגולציה כלשהי על המוזיאון. שריד לתנאי זה נמצא גם במסמכי התוכנית, ולפיהם הכרתו של המוזיאון כמוכר לפי חוק המוזיאונים תהיה תנאי לקבלת אישור איכלוס מהעירייה (״טופס 4״). אולם, ככל הנראה בשנת 2019 ויתרה עיריית ירושלים על התנאי וב-2023 ניתן לבניין היתר אכלוס, אף שלא הוכר כמוזיאון לפי חוק המוזיאונים.
מהו מוזיאון מוכר?
מוזיאון, לפי הגדרת איקו״ם (ICOM) – המועצה הבינלאומית למוזיאונים, מוגדר כ״מוסד קבוע, שלא למטרות רווח, לשירות החברה והתפתחותה, הפתוח לציבור, ואשר רוכש, משמר, חוקר, מפרסם ומציג את המורשת החומרית והרוחנית של האנושות וסביבתה לצורכי חינוך, מחקר והנאה״. הזיהוי הלאומי של מבנה כמוזיאון על ידי עצם כינויו ככזה, משקפת באופן מובנה את ההכרה של הגורמים המוסמכים במדינת ישראל במוסד זה כעונה על הקריטריונים הבינלאומיים הללו.
ההכרה בחשיבות המוזיאון כמוסד תרבותי-חברתי-לאומי הובילה גם את מדינת ישראל להציב מגבלה רגולטורית מסויימת כפי שהיא מופיעה בחוק המוזיאונים. לפי החוק מוזיאון יכול לבקש להיות מוכר על ידי מועצת המוזיאונים. להגדרה זו יש תנאים והשלכות שנדרשות בעיקר כדי לוודא את איכות התצוגה, שמירה על אתיקה ושקיפות. לצד הגדרה זו, החוק מבהיר שמוסד שאינו עונה להגדרה זו נדרש להציג עצמו כמוזיאון פרטי – תנאי זה חל גם על שמו הרשמי של המוזיאון. כלומר, להבנתנו את החוק, 'מוזיאון הסובלנות' בירושלים, אינו יכול לקרוא לעצמו בשם זה מבלי לציין את העובדה כי הוא מוזיאון פרטי.
מאז הסתיימה בנייתו של הבניין, וטרם קיבל את היתר האיכלוס, הוא אירח מספר אירועים, בהם כנסים של איחוד הצלה והג'רוזלם פוסט, ונראה שרובה של הקרקע שבה הייתה טמונה היסטוריה מוסלמית שסיפרה חלקים חשובים מסיפורה של ירושלים, והוקצתה לטובת מוזיאון שיפעל למען המורשת הסובלנית של ירושלים, תשמש כמרכז קונגרסים והופעות.
אופי המוזיאון
רוב הכנסים שנערכו במקום היו בצביון ימני שמרני. כך למשל ב 2021 נערכה במקום השקה של "מרכז פרדימן לשלום". פרידמן היה שגריר ארה"ב בישראל במהלך כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב, ובאירוע השתתפו בכירי ממשל טראמפ. בכנסים של הג'רוזלם פוסט – כלי תקשורת ישראלי ימני נרשמה נוכחות של הימין השמרני האמריקאי. בכנס שנערך לאחרונה אף התארח מושל פלורידה הימני שמרני – רון דיסנטיס.
עוד אירוע ממנו ניתן ללמוד על אופיו של המקום התרחש באותו זמן, כאשר התערוכה הראשונה המוצגת במוזיאון: 'מתעדים את ישראל – 75 שנות חזון' נפתחה. בחזונו של המוזיאון כנראה לא היה מקום לתמונתו של הצלם הישראלי מיכה בר-עם של חייל צה"ל ב 1973 מאלתר מקלחת ומצלם בעירום מלא. התמונה שהייתה חלק מהתערוכה צונזרה מהטעם "שהיא עלולה לפגוע ברגשותיהם של חלק מהמבקרים".
להחזיר את הבניין לייעודו
חרף העובדה שמרכז הקונגרסים שנבנה במרכז ירושלים היה אמור לשמש כמוזיאון המקדם ערכים של סובלנות, בפועל נראה שאינו מיועד למטרה זו. כך, בשעה שאת הקרקע היקרה בליבו של מרכז העיר ירושלים הקצתה עיריית ירושלים למטרה זו, ובשעה שהדבר הוביל לקורבן קשה מהמורשת של המקום, עם סילוקו של חלק ניכר מבית הקברות המוסלמי, התוצאה העגומה היא שהשטח משמש כמרכז מסחרי ומאחז שמרני.
במקום בו שכן בית הקברות העתיק לא היה צריך לקום בניין, אך מאחר והמעשה נעשה והקרקע שהוקצתה אינה משמשת את יעודה, אלא מרכז קונגרסים והופעות מניב, אנו קוראים להחזיר את המקום לידי הציבור. במקום מרכז קונגרסים המזוהה עם הימין ראוי שהמקום ישמש כמרכז תרבות המקדם סובלנות בו יוכלו הקהל הירושלמי והחברה האזרחית של העיר לקיים מפגשים פתוחים ורב תרבותיים, ולקדם ערכים אמיתיים של סובלנות, ולא בין יהודים בלבד.