מחשש לחרם אקדמי קבע בג"ץ שזהות הארכיאולוגים החופרים בגדה המערבית והמידע היכן מאוחסנים הממצאים יישארו חסויים
20 במאי, 2019המשמעות: דינו של מידע בתוך לקו הירוק שונה מדין המידע שבגדה המערבית וחושף כי המשך השליטה הישראלית בגדה המערבית מחייבת קיום שתי מערכות חוקים תחת שלטון אחד. השופטת ברון בדעת מיעוט: ההחלטה סכנה לדמוקרטיה
בתגובה לבקשת חופש מידע שהגשנו יחד עם 'יש דין' סירב קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי להעביר מידע על זהות החופרים בחפירות ארכיאולוגיות בגדה המערבית וכן מידע היכן מאוחסנים הממצאים ואת רשימת הפריטים המושאלים, כפי שנוהגת רשות העתיקות בישראל וכפי שנהוג בעולם כולו.
לכן עתרנו באמצעות עו"ד ישי שנידור לבית המשפט המחוזי בירושלים שדחה את הערעור "מחשש לחרם אקדמי ופגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל". ערערנו על ההחלטה שנדונה בבית המשפט העליון בהרכב של השופטים נועם סולברג, יוסף אלרון וענת ברון. בית המשפט העליון פסק ששמות החופרים יישארו חסויים בטענה שהחוקרים עלולים להיפגע מחרם אקדמי וכך גם פרנסתם (מלבד חוקרים שהסכימו לפרסום). בנוגע לרשימת ההשאלות של ממצאים ומקום אחסונם קיבל בית המשפט את עמדת המדינה כי הפרסום עלול לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל. משמעות ההחלטה למעשה היא שדינו של מידע בתוך ישראל שונה מדינו של מידע בגדה המערבית. יצוין כי הטענות בדבר החשש מחרם ומפגיעה ביחסי החוץ נשמעו במעמד צד אחד בשתי הערכאות.
השופטת ברון קיבלה את עמדתנו במלואה בדעת מיעוט וכתבה: "אין לך דמוקרטיה בלא שוק חי וחופשי של רעיונות ודעות; ומניעה מראש של הדיון הציבורי בשל חשש מביקורת, ואפילו חרם, מהווה סכנה של ממש לערכי הדמוקרטיה שבה דוגלת מדינת ישראל. החשש מפני מדרון חלקלק בעניין זה אף הוא מקבל מימד מוחשי."
עוד כתבה: "לא יכול להיות חולק שככלל לא ניתן לעשות שימוש בסייגים לחופש המידע על מנת לחפות או לכסות על התנהלות לא תקינה של רשות מרשויות המדינה."
לסיום כתבה השופטת ברון: "אי גילוי מידע בעל חשיבות ציבורית – רק בשל החשש שמידע זה אולי ישרת את הקוראים לחרם – אינו מתקבל על הדעת. אין זה ראוי כי החפירות הארכיאולוגיות ביהודה ושומרון יתנהלו במחשכים… השתקת הדיון הציבורי עשויה אולי למנוע חרם בטווח הקצר, ואולם בטווח הארוך השתקה מעין זו לבטח פוגעת ביכולת של ישראל להתמודד עם הביקורת שברצונה להפריך."
פנינו לבית המשפט העליון שיורה למדינה להחיל את אמות המידה האקדמיות המקובלות בישראל ובעולם כולו גם בגדה המערבית, ובתגובה קיבלנו את חוק ההסדרה לאקדמיה ועתיקות. ראוי היה שבהחלטתו, בית המשפט ייתן דעתו גם לזכויותיהם של הפלסטינים על אוצרות התרבות שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות, כאשר החליט כי אין לגלות מי חופר ובשם אילו אינטרסים, או היכן נמצאים הממצאים
אי אפשר להחיל חוק אחד בתוך ישראל, שבה המחקר הארכיאולוגי והממצאים חשופים לקהל ומפורסמים לציבור ולהתייחס לחפירות הארכיאולוגיות והממצאים המתגלים בגדה המערבית כאל סוד מדינה. התייחסות זו למידע והזכות לקבלו על ידי בית המשפט פוגעת באופן אנוש ביסודות הדמוקרטיה ומתקיימת רק בזכות שימוש מופרך של המדינה באיום החרם.
כפי שאמרה השופטת ברון בעמדתה, זהו שימוש לא ראוי של המדינה בסייגים בחוק חופש המידע במטרה לכסות על מעשיה, אם מדינת ישראל סבורה שהיא נוהגת כחוק עליה להימנע מהסתרה ולהתמודד עם הדיון הציבורי שמעשיה מעוררים. אם היא אינה פועלת כחוק מוטב שתתקן דרכיה. לצערנו ההחלטה חושפת פעם נוספת כי המשך השליטה הישראלית בגדה המערבית מחייבת לקיים שתי מערכות משפט שונות תחת אותו שלטון, אפילו באקדמיה.