אתרי עתיקות במאבק הפוליטי על מרחב בית לחם/'גוש עציון': פוטנציאל כלכלי וחינוכי

9 במרץ, 2015

מבוא

'גוש עציון', כפי שהוא מכונה בפי ישראלים רבים, נמצא בגדה המערבית וגובל בירושלים מצפון. הוא כולל את כל המרחב שממערב וממזרח לעיר הפלסטינית בית לחם. בדרומו הוא גובל ביישובים הפלסטיניים שבאזור חברון (הכפרים חלחול, סעיר ואחרים). שטח זה נתפס בקרב רבים בציבור הישראלי ככזה שיישאר ברובו בידי ישראל בכל הסכם פוליטי בין ישראל לפלסטינים. במהלך השנתיים האחרונות גוברים קולותיהם של פוליטיקאים ישראליים הדורשים להחיל את הריבונות הישראלית על אזור זה. במאבק הפוליטי על סיפוח "הגוש" משמשים אתרי העתיקות כלי מרכזי. כחלק ממדיניות זו משקיעה ממשלת ישראל מיליוני שקלים בפיתוח אתרי עתיקות כהרודיון, ואַמַת הביאר, תוך הדגשת חשיבותם לתולדות עם ישראל והתעלמות מתולדותיהם בתקופות אחרות, או התייחסות מועטת אליהן. נוכחותם של תיירים, מבקרים ותושבים ישראליים באתרים אלו מחזקת את שליטתה של ישראל על המרחב. מאות אלפי המבקרים מתייחסים לחבל ארץ זה כאתר תיירות עשיר בעתיקות, במנותק מהקשרו הפוליטי. כנגד נוכחותם המוגברת של מבקרים ישראליים כמעט לא קיימת נוכחות של פלסטינים בשטחים הפתוחים שמחוץ לערים ולכפרים. במאבק הפוליטי מחזקים המוני המבקרים הישראליים את הקשר הישראלי-יהודי למרחב ולעבר.

פרסום זה מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון אנו בוחנים את השימוש הפוליטי, החינוכי והכלכלי של ישראל ושל המתנחלים באתרי העתיקות, ובחלק השני אנו מציעים שלושה מסלולי טיול באתרי עתיקות הנמצאים בקרבת כפרים פלסטינים, או כאלו הנגישים לפלסטינים. להבנתנו, המאבק על המרחב והמורשת המקומית הוא חלק בלתי נפרד מן המאבק הפוליטי. אתרי העתיקות הם העדות המרכזית הקיימת בשטח על עברה העשיר של הארץ. באתרים אלו טמונים פוטנציאל חינוכי נרחב של לימוד המרחב והעבר ופוטנציאל כלכלי של פיתוח תיירות והגברת תנועת האנשים במרחב. בעוד שישראל מתקדמת מאוד בשימוש הפוליטי, החינוכי והכלכלי שהיא עושה באתרי עתיקות, נדמה שהחברה הפלסטינית עדיין איננה מתייחסת לעתיקות כאל חלק מרכזי של זהותה ולא עמדה עדיין על חשיבותן למאבקה הפוליטי. בחלק השני של הפרסום אנו מציגים אתרי עתיקות הנגישים לפלסטינים ובעלי פוטנציאל תיירותי-כלכלי וחינוכי לקהילה המקומית. האתרים מוצגים כמסלולי טיול ומתמקדים באתרי העתיקות. המידע הוא בעיקרו ארכיאולוגי ומבוסס על המחקר הקיים בתחום זה.

חלק א': אתרים ארכיאולוגים בשירות ההתנחלויות

1. הגדרת המרחב על ידי ישראל

בין השנים 1947-1943 הוקמו ארבעה יישובים ישראליים באזור המכונה "גוש עציון". יישובים אלו נהרסו בידי הצבא הירדני במלחמת 1948. לאחר מלחמת 1967 הוקמו היישובים מחדש. בשנת 1980 הוגדר גוש עציון כישות מוניציפלית. במובן הצר מתייחס המונח "גוש עציון" לאזור שבין בית לחם לבין חברון, בין עמק האלה במערב לבין כביש 60 במזרח[1]. באזור זה מתגוררים כ-100,000 תושבים (לא כולל העיר בית לחם), מרביתם יהודים מן הזרם הדתי-לאומי או החרדי (כ-70,000 תושבים) והשאר פלסטינים, שרובם מוסלמים. הערים אפרת ובית"ר עלית, מן היישובים הגדולים בגדה, מצויות מחוץ לשטח ההיסטורי של הגוש[2]. הגדרה רחבה הרבה יותר, זו המשמשת את המועצה האזורית גוש עציון (ראו מפה), כוללת גם שטחים נרחבים ממזרח לכביש 60 ועד הגבול המוניציפלי של מעלה אדומים בצפון – שטח הגדול פי שבע משטחו ההיסטורי של גוש עציון.

מאמצים גדולים נעשים כדי לחבר בין "מזרח גוש עציון" להתנחלויות של גוש עציון שממערב לכביש 60 ולדרך לבית שמש. בשנת 2005 נסלל הכביש המחבר את הרודיון עם דרום-מזרח ירושלים לכיוון הר חומה, ומאז משך הנסיעה מירושלים להרודיון הוא כ-10 דקות. עד אז עברה הדרך היחידה להרודיון מדרום לבית לחם; זוהי דרך ארוכה יחסית, העוברת בכפרים הפלסטיניים, ומספר המכוניות הנוסעות בה הוא קטן ביותר[3]. דרך נוספת לחיזוק הקשר בין שטחי ישראל לגוש עציון היא הכביש המתוכנן לחבר בין גוש עציון לים המלח, שעלותו המשוערת היא כ-35 מיליון ש"ח. בספטמבר 2013 ערכו כמה שרים וראש מועצת גוש עציון סיור לאורך תוואי הכביש במטרה לקדמו.[4] דרך זו תחבר את היישובים תקוע ונוקדים ואת האתר הרודיון למערב גוש עציון, ובהמשך את שפלת יהודה (אזור בית שמש) לגוש עציון ולים המלח. אחד ממקדמי הפרויקט הוא שר החוץ בממשלה הקודמת אביגדור ליברמן, המתגורר ביישוב נוקדים. כשפוליטיקאים ישראלים קוראים לסיפוח "גוש עציון" למדינת ישראל,[5] אין זה ברור כלל מהו השטח שאליו הם מתייחסים – הגוש כפי שהוגדר על ידי ההתיישבות הישראלית עד שנת 1948 או הגוש כפי ששורטט מחדש על ידי ההתנחלויות שהוקמו מאז 1967 וכפי שהוא מסומן במפות של מועצת יש"ע.

2. ענף התיירות

ענף התיירות תרם כ-4% לתל"ג של מדינת ישראל בשנת 2013. כמעט מחצית מתרומתו, המסתכמת ב-11.5 מיליארד $ (5 מיליארד דולר), מקורה בתיירות חוץ[6]. ברשות הפלסטינית תורמת התיירות פחות מ-3% מהתל"ג.[7] לשם השוואה, בירדן התיירות תורמת כ-21% מהתל"ג, וההכנסה השנתית (2013) היא כ-7 מיליארד $.[8] צליינים נוצריים מהווים חלק משמעותי של התיירות הנכנסת לישראל ולפלסטין. מסלולי הטיול שלהם מבוססים על אתרים קדושים והיסטוריים הקשורים בתולדות ארץ הקודש. באזורC , הכולל כ-60% משטח הגדה ונמצא תחת שליטה ישראלית מלאה, נמנו כ-6,000 אתרים ארכיאולוגיים.[9] לחלקם פוטנציאל תיירותי לא ממומש. רבים מהאתרים הם מתקן חקלאי בודד מן העת העתיקה, כדוגמת גת, בית בד או מחצבה קדומה. האתרים המרכזיים בגדה המערבית מנוהלים על ידי רשות הטבע והגנים הישראלית. מאות אלפי מבקרים פוקדים כל שנה את האתרים הללו, ביניהם קומראן, הרודיון, נבי סמואל והר גריזים. שני אתרים הזוכים לתנופת פיתוח מיוחדת ומנוהלים על ידי עמותות מתנחלים הם סוסיא ותל שילה.

2.1 פיתוח תיירות בסביבות בית לחם מטעם הרשות הפלסטינית

ב-2005 הציגה הרשות הפלסטינית בשיתוף אונסק"ו רשימה של 20 אתרי מורשת וטבע בעלי ערך מיוחד הנמצאים בתחום הגדה המערבית ורצועת עזה[10]. מאלה נמצאים באזור מרחב בית לחם/'גוש עציון' הם:

"אל-בַּרִיָה": מדבר עם מנזרים' – מדבר יהודה והמנזרים הביזנטיים השוכנים בו (מר סבא, מערת חריטון ועוד), לרבות הרודיון.[11]
"קאנת אל-סביל" – אמות המים לירושלים, ביניהן "אמת הביאר" בחלק המזרחי של דרום הגדה המערבית. האמות, שחלקן הוקמו בתקופה הרומית המאוחרת, מוליכות מי מעיינות מאזור חברון דרך "בריכות שלמה" דרומית לכפר אל חאדר ומשם לירושלים.
"פלסטין ארץ זית וגפן" – בכפר בתיר, בחלקו המערבי. בבתיר משתמרת מאז ימי קדם התרבות החקלאית ההררית המסורתית, המתאפיינת בהקמת טרסות ובבניית מערכות השקיה המבוססות על הזרמת המים לבריכת אגירה, ומהן אל חלקות העיבוד.

לאחר קבלתה של פלסטין כחברה מן המניין בארגון אונסק"ו ב-2011 נכלל האתר "אל בריה: מנזרים במדבר" ברשימה הטנטטיבית של אתרי מורשת עולמית של פלסטין.[12] ובשנת 2014 זכה האתר "פלסטין ארץ הזית והגפן" שבכפר בתיר למעמד של אתר מורשת עולמית מידי אונסק"ו.[13] במקביל להתקבלותם של אתרים אלו לרשימה של אונסק"ו, החל בשנים האחרונות תהליך של השקעת משאבים בפיתוח תיירות בבתיר, שבעקבותיו הוקם לאחרונה בכפר מוזיאון אקולוגי.[14] אתר התיירות החשוב והמרכזי ביותר בפלסטין הוא העיר בית לחם, השוכנת ממערב להרודיון וממזרח לכפרים בתיר, חוסאן, נחלין וואדי פוקין. לה ולכפרים שבסביבתה יש פוטנציאל רב לחיזוק התיירות באזור. העושר הארכיאולוגי בכפרים אלו מאפשר ליצור תשתית תיירותית אטרקטיבית המשלבת, לצד ביקור במקומות הקדושים לנוצרים בבית לחם, סיורי יום באתרי עתיקות וטבע בסביבות העיר והיכרות עם תולדות האזור.

2.2 פיתוח תיירות בגוש עציון מטעם ישראל

בשנים האחרונות נעשו מאמצים גדולים לפתח תיירות בגוש עציון כחלק מן המיתוג של האזור כ-"בית ישראלי". בשנת 2008 נרשמו 400,000 כניסות לאתריו וכ-30,000 לינות. מדובר בגידול של 10% לעומת 2007.[15] על פי המועצה האזורית גוש עציון מספר המבקרים ב-2009 היה 450,000.[16] רבים מהמבקרים הגיעו לטייל וללון בימות חול המועד של פסח וסוכות. באפריל 2014 דווח על 10,000 מבקרים ביום אחד.[17] אתרי התיירות בגוש עציון כוללים מוזיאון בכפר עציון, אתרי מורשת, יקבים, פעילויות לכל המשפחה, סיורים וביקור באתרים ארכיאולוגיים.[18] התיירות היא אמצעי משמעותי ליצירת הזדהות עם המפעל ההתיישבותי ועם התושבים. על פי ראש המועצה האזורית גוש עציון, דוידי פרל, "מדהים לראות כיצד מחג לחג עולה בקביעות ובהתמדה מספר המטיילים והמבקרים המגיעים הנה (…) עם ישראל מצביע ברגליים ומצהיר שגוש עציון הוא בית ישראלי".[19]

שני האתרים הארכיאולוגיים הפופולריים ביותר בקרב הישראלים הם ההרודיון ואמת הביאר. כבר ב-2002 התחיל משרד התיירות להשקיע בפיתוח אתרים אלו,[20] וההשקעות בהם קודמו על ידי שרי תיירות ממפלגות הימין, שניהלו את המשרד בשנים 2001-2004 ו-2009-2013.[21]

3. אתרים

3.1 הרודיון (ג'בל אל-פורידיס)

הרודיון הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים המרכזיים בגדה המערבית והוא הוכרז כגן לאומי בשנת 1985. האתר מזוהה כארמון וכמבצר שנבנו על ידי הורדוס במאה הראשונה לפנה"ס. כמו רבים ממפעלי הבנייה המיוחסים לו הוקם גם הרודיון לפי תוכנית ייחודית בהשראת האדריכלות הרומית. הר הרודיון הוא למעשה גבעה מלאכותית, שנשפכה כסוללה על גבעה טבעית. במרכז הרודיון מתנוסס ארמון מפואר ומבוצר. ממנו מוליכות מנהרות בעומק של עד מחצית גובהו של ההר. למרגלות ההר, בשטח המכונה "הרודיון תחתית", נחשפה בריכה גדולת ממדים (70 x 46 מ') מוקפת סטווים וגן. מכלול הבנייה המפואר הזה מעיד על יכולות טכנולוגיות ייחודיות, האופייניות לבנייה המונומנטלית בתקופה הרומית. בעת המרד הגדול של היהודים ברומאים, בין השנים 66 ל-70 לספירה, התבצרו באתר קבוצות של מורדים יהודים. במאה השנייה לספירה שימש האתר זמן מה את לוחמי מרד בר כוכבא (135-132 לספירה), ואחר כך ננטש עד המאה החמישית לספירה. הממצא מן התקופה הביזנטית (במאות החמישית עד השביעית לספירה) מעיד על נוכחותם של נזירים במקום, ואולי גם על יישוב שהקימו שם. בתקופה זו הוסבו חלק מחדרי הארמון למגורים ונבנו שלוש כנסיות בראש ההר. בהרודיון תחתית נמצאו שרידים רבים מאותה עת.[22] במאה השביעית לספירה ננטש המקום ועמד בשממונו עד המאה ה-20, עת נוסד בו היישוב הפלסטיני אל-פורידיס.

בהתבסס על כתבי ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה לספירה יוספוס פלביוס, המציין שהורדוס נקבר בהרודיון, התנהלו בהרודיון במשך כשלושים שנה חפירות ארכיאולוגיות נרחבות. בשנת 2007 הודיעה משלחת החפירות בהרודיון על חשיפת קברו של הורדוס, לאור הימצאותם של שברי סרקופג (ארון קבורה עשוי אבן) מעוטרים. הסרקופג זוהה כארון הקבורה שבו הונחה גופתו של הורדוס.[23] הגילוי והזיהוי המוצע (שאינו ודאי) העצימו את חשיבותו של הרודיון כאתר מרכזי המושך אליו מבקרים רבים. עם גילוי המתחם המזוהה עם קבר הורדוס אמר ראש מועצת גוש עציון לשעבר (כיום מנכ"ל רט"ג), שאול גולדשטיין: "מציאת קברו של הורדוס בהרודיון, אחד המבנים המרתקים ביותר של העולם הקדום, מהווה הוכחה נוספת לקשר הישיר של גוש עציון להיסטוריה של העם היהודי ולירושלים…".[24]

התבטאות זו מדגימה היטב את השינוי שחל בתודעה הישראלית ביחס להורדוס בעשורים האחרונים. במשך דורות נחשב הורדוס במסורות היהודיות למלך שהתנכל ליהודים. מוצאו האדומי הודגש (נכתב שסבו התגייר) ויהדותו היתה מוטלת בספק. במסורת הנוצרית הורדוס מוזכר בהחלטתו להרוג את ילדי בית לחם עם הולדת ישוע ("רצח התמימים")[25]. בספרות ההלכה מן המאות השנייה והשלישית לספירה נמתחה ביקורת קשה על הורדוס ואכזריותו[26] ובתקופות מסוימות אף נחשב למוקצה מחמת אופיו והתנהלותו. הרודיון הוא מתחם ייחודי מן התקופה הרומית הקדומה, המלמד רבות על הסגנון האדריכלי שרווח בעולם הרומי בכלל ובאזורנו בפרט במאה הראשונה לספירה. מבחינות רבות אפשר לבחון לפיו את הקשר בין תרבות רומא השלטת באגן הים התיכון לבין התרבות הייחודית המקומית, ומן הראוי היה להציגו כאתר המלמד על השפעת התרבות הרומית באזורנו.

כיום מתרכזת כל הפעילות באתר בתולדות המלך הורדוס והמרידות ברומאים.[27] הצגתו כחלק מן הזהות היהודית והשייכות לעם היהודי מטשטשת את חשיבותו להבנת המורכבות התרבותית של החיים בארץ במאה הראשונה לספירה. הבנייתו כאתר הקשור אך ורק למורשת הלאומית היהודית מקורה בשאיפה לבסס את גוש עציון כאתר יהודי מרכזי. שאיפה זו תואמת את סדר היום הפוליטי של המתנחלים ועולה בקנה אחד עם התפיסה הרווחת בציבור הרחב, המזהה כמעט כל שריד ארכיאולוגי שמתוארך לתקופה הרומית הקדומה – תקופת בית שני – עם העם היהודי. פברואר 2013 נפתחה במוזיאון ישראל תערוכה המתרכזת במלך הורדוס ופועלו. בחירתו של המוזיאון להתמקד בממצאים הארכיאולוגים שנחשפו בהרודיון, ההחלטה לשחזר את קברו המפואר בעזרת הבאת טונות של אבנים מהאתר, מזמינות את המבקרים ליצור חיבור בין התערוכה לאתר הרודיון, ומשם את החיבור להתנחלויות של גוש עציון. להערכתנו, מאז התערוכה במוזיאון ישראל, עלה מספר המבקרים בהרודיון, והזיהוי של האתר עם מורשת עם ישראל התחזק

מלבד החפירות הארכיאולוגיות ושימורן נעשו בהרודיון עבודות רבות שמטרתן היא לפתח את התיירות – הכשרת חניון, שיפור שבילים, הקמת מרכז מבקרים, והפקת סרט על דרכו האחרונה של הורדוס. משנת 2010 ועד 2014 הושקעו כ-9 מיליון ש"ח בפיתוח הגן הלאומי הרודיון,[28] כחלק מהשקעה תיירותית בשטח C. בשנת 2010 הכריזה מדינת ישראל על פרויקט "אתרי מורשת לאומיים", הכולל אתרים ארכיאולוגים ותיירותיים בישראל ובגדה המערבית. בשלב הראשון הוקצו לפרויקט כ-400 מיליון ש"ח.[29] מטעם משרד התיירות הוקצו כ-16 מיליון שקל לפרויקט זה (סכום רב שנתי, שרק חלקו נוצל).[30] סביב הרודיון מתפתחים מפעלי תיירות שונים, לדוגמה כפר האמנים תקוע וחוות שדה בר, חווה חקלאית הממוקמת "במזרח גוש עציון למרגלות ההרודיון, ארמונו של המלך הורדוס".[31]. גם כפר האמנים וגם החווה מציינים בעלוני הפרסום שלהם את הקִרבה להרודיון – האטרקציה התיירותית המרכזית באזור. לאחר הביקור באתר העתיקות מופנים התיירים למסעדות ובתי עסק בהתנחלויות הסמוכות, והפיתוח התיירותי משרת את תושבי ההתנחלויות. אין ספק שההרודיון הוא עוגן מרכזי ליישובי הסביבה היהודיים. לעומת זאת אין תוכניות הפיתוח כוללות את האוכלוסייה הפלסטינית החיה בכפרים תקוע הפלסטינית, אל-פורידיס, זעתרה, ח'רבת א-דיר ועוד יישובים השוכנים בקרבת ההר. למעט קומראן, ההרודיון הוא הגן הלאומי שמושך אליו את מספר המבקרים הרב ביותר בגדה המערבית. לפי הנתונים של רשות הטבע והגנים[32] והבנק העולמי ביקרו באתר ההרודיון בשנת 2012 כ-86,000 איש, שתרמו להכנסה משוערת של כמעט חצי מיליון דולר.[33] הכנסה זו אינה כוללת הכנסה עקיפה מן הפעילות במקום, כגון מכירת מזון ומזכרות, ואת הרווח הכלכלי שהיה לעסקים קטנים באזור: הסעה, הסעדה, לינה ועוד.

3.2 אמת הביאר

אמת הביאר נמצאת בשטח חקלאי ממערב להתנחלות אפרת ולמרגלותיה, בחלקו המערבי של גוש עציון וממערב לבית לחם. היא אינה נכללת ברשימת אתרי המורשת הלאומית, אך נזכרת ברשימת האתרים במתכונתה המקורית. האתר מופיע במסלול "השביל ההיסטורי של ארץ ישראל", שהוא מעין נספח לפרויקט אתרי המורשת הלאומית. המסלול מוצע כאמצעי לחבר את הציבור הישראלי לשביל העובר לאורכה ורוחבה של הארץ וכולל אתרים שהם חלק מן הזהות והעבר היהודי בארץ ישראל. ראשיתה של אמת הביאר בעין ביאר ואורכה כ-4.7 ק"מ; רוב האמה היא מערכת מים חצובה בסלע, העשויה מנהרות צרות ומקוֹרות. האמה לא נחפרה עדיין, וההערכה שראשיתה במאה הראשונה לפנה"ס מסתמכת על מקורות היסטוריים וסקרים ארכיאולוגיים. היא הייתה בשימוש עד תקופת המנדט הבריטי.[34] אין אפשרות ללכת לכל אורכה, אולם המעיין וקטע תת-קרקעי בן כ-100 מ' הוכשרו על ידי המועצה האזורית ובית הספר גוש עציון להליכה בימי הקיץ והסתיו. למרות אי הוודאות באשר לזמן חציבתה של האמה, היא מוצגת לציבור כאמה מן התקופה הרומית הקדומה, המכונה גם ימי בית שני, שהוליכה מים לירושלים ולבית המקדש וכך משמשת גם היא להדגשת חשיבותו של האזור כולו כמקור החיים של ירושלים היהודית בימי תפארתה.

חלק ב': מסלול סיור באתרים ארכיאולוגים הנגישים לפלסטינים

הקדמה

האזורים מדרום לירושלים ובסביבות בית לחם משופעים במאות אתרי עתיקות מתקופות שונות. לצד תילים רב שכבתיים או חורבות של יישובים עתיקים יש בהם אתרים קטנים יותר, כגון חוות חקלאיות, מעיינות, דרכים, קברים, מערכות מים כמו אמות ובריכות אגירה, מערכות חקלאיות עתיקות ועוד. אתרי העתיקות שסביב בית לחם מאפשרים היכרות עם תולדות האזור לתקופותיו השונות. לצד הפוטנציאל המחקרי והחינוכי הטמון בממצאים ארכיאולוגיים אלו קיים כמובן גם פוטנציאל תיירותי שאינו מנוצל עדיין. כיום "שייכים" אתרי העתיקות באזור בעיקר לגופים ישראליים, כגון בית ספר שדה כפר עציון, רשות הטבע והגנים, או עמותות מתנחלים. אתרי העתיקות מאפשרים שליטה על הנרטיב ההיסטורי והארכיאולוגי ומהווים כלי לחיזוק הלגיטימציה הציבורית של ההתנחלויות. האתרים הארכיאולוגיים יוצרים גם מקורות פרנסה בסמוך ליישובים ותומכים בתשתיות ובמיזמי תיירות נוספים הצומחים בקרבתם. לאור כל זאת נראה בבירור שאתרי העתיקות הפכו לכלי במאבק הפוליטי ושהשליטה בהם היא מרכיב משמעותי בחיזוק הקהילה המקומית. להבנתנו, במציאות הנוכחית יש צורך לחזק לא רק את הקשר של התושבים המקומיים לכפריהם, אלא גם אל המרחב ומורשת עברו. בפרסום זה אנו מתמקדים באתרי עתיקות הנמצאים בשטחים הנגישים לפלסטינים או בתוך יישוביהם. אנו מציעים שלושה מסלולי סיור המאפשרים להתוודע אל המרחב ועברו העשיר והמגוון ולהעמיק את ההיכרות איתו. המסלולים המוצעים מבוססים על אתרי עתיקות. איננו מספקים סיפורים היסטוריים ופולקלוריים המסופרים לתיירים ומטיילים, וזאת מתוך הצורך להעמיד במרכז את אתרי העתיקות ומתוך ההבנה שהמידע ההיסטורי והפולקלורי מקורו בכפרי הסביבה ובמדריכים. יש להדגיש כי המסלולים המוצעים הם הצעות ראשוניות בלבד, היכולות להוות בסיס לחיזוק כלכלי וחברתי של כל קהילה בנפרד ושל תושבי המרחב כולו.

מסלול מס' 1: מעמק בריכות לבריכות שלמה

מיקום: תחילת הסיור: דיר שער – גבעת "המנזר הרוסי". מול הכניסה להתנחלות אלון שבות ובצמוד למחנה הצבאי, שבו שוכן מתקן המִנהל האזרחי. האתר נמצא בראש ההר, בגובה של 954 מ', ומשקיף על הכביש ירושלים-חברון.

הוראות הגעה: נסיעה מצומת גוש עציון, בכביש 60 ופנייה מערבה בכביש 367. יש לפנות אל המחנה הצבאי; לפני הכניסה אליו יש לעלות על דרך עפר הפונה שמאלה, לכיוון דרום.

תיאור האתר: מראש ההר יש תצפית לכיוון עמק בריכות (ח'רבת בריכות), הכפרים בית עומר ועין ערוב. באתר אפשר לראות שרידי מבנים מהתקופה הרומית (המאה השנייה ואחריה), את אבן המיל ה-13, המסמנת את הדרך הרומית מירושלים לחברון, קברים חצובים ומתקנים חקלאיים, כולם כנראה מן התקופה הרומית ומתקופות מאוחרות יותר. במקום יש מנהרה תת קרקעית חצובה בסלע לעומק של כ-40 מ'. המנהרה מתחילה ממערה חצובה ובה כוכי קבורה. בחפירות שנערכו במקום נחשפו שרידי כנסייה מן התקופה הביזנטית (המאה השישית) עם רצפת פסיפס ועליה כתובת הקדשה ביוונית. בשטח המחנה הצבאי מצויים חדרים חצובים בסלע ומעוטרים בצלבים, ששימשו תאי התבודדות לנזירים.

בשנת 1892 נבנה במקום מנזר שנקרא דיר שער, ששימש כאכסניה לעולי רגל נוצרים. במלחמת 1948 נערכו קרבות כבדים על השליטה בנקודה. לאחר המלחמה נהרס המנזר. כעת נמצא המקום בשליטה ישראלית. בצמוד אליו נמצא המחנה הצבאי ומשרדי המִנהל האזרחי והמשטרה. במקום ננטעוו מטעים השייכים להתנחלות כפר עציון. באתר שילוט המתייחס להיסטוריה הישראלית של המקום, תוך דגש על ההתיישבות היהודית לפני 1948, המלחמה ב-1948 והחזרה אל המקום לאחר 1967.

ח'רבת זכריה

מיקום: ח'רבת זכריה היא שלוחה של הכפר הפלסטיני ארטאס. זהו כפר פלסטיני קטן, הנמצא בין ההתנחלויות אלון שבות וראש צורים. גרעין הכפר בנוי על גבי האתר העתיק. הגישה לכפר היא מכביש 367, המגיע מצומת גוש עציון אל יישובי השפלה בעמק האלה. מכביש 367 פונים צפונה להתנחלות ראש צורים. הכפר הפלסטיני הקטן מוקף התנחלויות עד כדי כך שבתי ההתנחלות ראש צורים צמודים לבתי הכפר. מלבד מקבץ בתים ומסגד יש במקום בית ספר יסודי ומכולת.

תיאור האתר: בתי הכפר בנויים בחלקם על מערות עתיקות, כולל מערת קולומבריום (מערה ששימשה לגידול יונים בעת העתיקה). בקירות הבתים משולבות אבנים עתיקות. מסגד הכפר נקרא "א-נבי זכריה" ובנוי על שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית. שברי כותרות, סורגים ופריטים אדריכליים עתיקים משולבים במבנה המסגד. במקום נמצאו עדויות להתיישבות האדם בו למן התקופה ההלניסטית (המאה השנייה לפנה"ס) ועד ימינו. נראה שבתקופה הביזנטית הגיע היישוב לשיא גודלו. יש המזהים את מיקום הכפר עם היישוב ההלניסטי בית זכריה, שבקרבתו התנהל אחד הקרבות החשובים שבין החשמונאים לסלווקים. המקום נחשב לאתר קדוש, ונראה שזוהי אחת הסיבות המרכזיות להשתמרותו של חורש ים תיכוני בסביבתו.

הדרך הרומית העתיקה בין ירושלים לחברון

מיקום: מדרום לכפר א-נבי זכריה משתרעת דרך עפר שסומנה על ידי המתנחלים כ"דרך האבות". דרך העפר מחברת בין התנחלויות אלון שבות ונווה דניאל. הדרך מוכשרת לנסיעת רכב פרטי. למרות שהדרך מוצגת כדרך האבות ומתייחסת לתקופת המקרא, הממצא הארכיאולוגי מעיד שהיא נסללה בתקופה הרומית, כנראה במאה השנייה לספירה.

תיאור האתר: לצדי הדרך נמצא ריכוז עתיקות הכולל גיתות, מחצבות ושני מאגרי מים חצובים, שיורדים אליהם במדרגות. המאגרים מזוהים כמקוות טהרה. בסמוך מוצבת אבן מיל מן התקופה הרומית. בתקופה הרומית סייעו אבני המיל לאורך הדרכים לעוברים בה, ברגל או ברכיבה או מרכבה, להתמצא ולדעת את המרחק עד העיר הקרובה. על אחת מאבני המיל חקוקות שתי כתובות. האחת מזכירה את הקיסר ארקדיוס, ששלט באימפריה הביזנטית בשנים 408-395 לספירה, והשנייה את הקיסר מרקוס אַוּרֶליוס, משנת 170 לספירה.

כאן מתפצלת הדרך. אפשרות אחת היא לרדת בדרך עפר לכיוון כביש 60, לעין ביאר, ואפשרות אחרת היא להמשיך בנסיעה לכיוון ההתנחלות נווה דניאל ולעבר תצפית יפה לכיוון מערב ומורדות ההרים עד השפלה. הדרך מסתיימת בהתחברות לכביש 60 ובכניסה להתנחלות נווה דניאל.

ח'רבת אל חמידיה

מיקום: ח'רבת אל-חמידיה נמצאת מול צומת הכניסה להתנחלות נווה דניאל מכביש 60. מוליכה אליה דרך עפר. ח'רבת חמידיה שוכנת ממזרח לכביש בגובה 900 מ'. במקום שרידי כפר פלסטיני, חירבת פעור, שנעזב כנראה במאה ה-18 בעקבות סכסוכי שבטים. הליכה קצרה מובילה אל ראש הגבעה ואל המבנה המרכזי באתר.

תיאור האתר: האתר כולל כמה שרידי מבנים הנמצאים על שתי שלוחות. בשלוחה המערבית אפשר לראות מבנה גדול, שהשתמר בו חלל ארוך קמרוני, כנראה חאן מן התקופה המוסלמית הקדומה, שהיה בשימוש עד לתקופה העות'מאנית. החרסים מעידים על נוכחות האדם במקום כבר מן התקופה הביזנטית. במבנה משולבים חלקי קירות עתיקים ואבנים בעלות עיטור אדריכלי, דבר המצביע על שימוש חוזר במקום במשך מאות שנים. בגבעה הסמוכה ממזרח נמצא ריכוז מבנים, שאחד מהם משמש עד היום כמסגד. כמו כן יש במקום מבנה קבר מוסלמי קדום בשם חמידיה, שעל שמו נקראת החורבה. בבניין המסגד משובצות אבני גזית קדומות וכתובת בערבית משנת 1737 לספירה. במדרונות המזרחיים נמצאות מערות קבורה חצובות בסלע ובור מים גדול. החורבה כולה מעובדת עיבוד חקלאי. אפשר לרדת ממנה בדרך העפר אל ואדי ביאר ממזרח.

הכפר מוזכר בכתבים היסטוריים כבר מן התקופה הביזנטית. האב היירונימוס (המאות הרביעית והחמישית לספירה) מזכיר כפר בשם פעורא על הדרך מבית לחם לחברון. בתקופה הצלבנית הייתה במקום אחוזה חקלאית, שהשתייכה למחוז של חברון. בתקופה העות'מאנית היה כאן כפר קטן בשם פעור. ב-1860 נרכשו האדמות על ידי המיסיונר ג'יימס פין לשם הקמת חווה חקלאית שתכשיר יהודים לעבודת האדמה. הניסיון נכשל והחווה ננטשה. המקום מקודש לתושבי בית לחם ואל ח'אדר, הפוקדים אותו ומדליקים בו נרות שמן. המסגד שופץ ומשמש לתפילה.

עין ביאר – ואדי ביאר

מיקום: תעלת מים תת קרקעית, המתחילה בראש הוואדי, בעין ביאר, בצמוד וממזרח לכביש 60 וממערב לפאתי התנחלות אפרת.

תיאור האתר: עין ביאר הוא חלק ממערכת שהובילה מים מאזור בית לחם לירושלים. המערכת הייתה בשימוש עד תקופת המנדט הבריטי. מועד הקמתה אינו ידוע בוודאות, ונראה שראשיתה בתקופה הרומית או הביזנטית. מפעל המים כולל מנהרה תת קרקעית ושורה של פירים. הפירים שימשו אמצעי לניקוי אמת המים מלכלוך והצטברות אדמת סחף. כיום הפירים סגורים ומשמשים את החקלאים להשקיה בלבד. הכניסה לתעלה התת קרקעית מתאפשר כיום מהפיר הראשון, שלצידו הוקם מרכז מבקרים של מתנחלי גוש עציון. הכניסה אליו היא בתשלום. מפיר זה חצובה נִקבה כלפי דרום אל מקור הנביעה. כלפי צפון חצובה מנהרה תת קרקעית לאורך של כ-3 ק"מ. מפעל המים הזה מוצג כאחד ממפעלי הבנייה של הורדוס – אספקת מים לירושלים ולבית המקדש. המנהרה מתמזגת עם אמת המים התחתונה המגיעה מעין ערוב. מסלול זה של האמה עובר מתחת לכביש הגישה הצפוני אל התנחלות אפרת, שסלילתו פגעה קשות באמה. מנהרה נוספת חוצה את הגבעה שעליה בנויה ההתנחלות גבעת הדגן. בשטח ההתנחלות יש שלושה פירים נוספים. אל מעין ביאר אפשר להגיע בהליכה בתוך ערוץ הנחל ואדי ביאר. בערוץ יש חלקות חקלאיות של תושבי אל ח'אדר.

דיר אל בנת

חורבה גדולה השוכנת במדרון מעל תוואי ואדי ביאר. זהו מתחם רבוע, שקירות המבנים שבו השתמרו לגובה רב יחסית. נראה שהוא נבנה כמנזר בתקופה הביזנטית והיה בשימושים שונים מאז. על פי שמו יתכן שהיה זה מנזר נשים. במקום נמצאים מעיין ובריכת מים. הגישה אל האתר אינה מוסדרת. מעל האתר נמצאים בתי ההתנחלות אפרת. נראה שהאתר הוא חלק ממערך מנזרים שנבנו באזור בתקופה הביזנטית.

בריכות שלמה

מיקום: בהמשך הוואדי מוביל אל מעיינות ארטס. במקום יש שלוש בריכות הבנויות במורד ואדי אל חו'ח (יובל של ואדי ארטס).

תיאור האתר: אלו הן הבריכות המרכזיות האוגרות את מי הגשם, המעיינות והאמות בדרך לירושלים. הבריכות בנויות במפלסים שונים, באופן שקרקעית כל בריכה נמצאת במפלס שפת הבריכה השנייה. במהלך הדורות תוקנו הבריכות ושופצו, ולכן קשה לעמוד על תוכניתן המקורית. הבריכה הגדולה בנויה בחלק העליון והשטוח של הוואדי, והבריכות התחתונות בנויות בהתאם לצורת הוואדי לאורך המדרון. הבריכות מקבלות את מימיהן מאמת המים הנקראת האמה התחתונה (אמת הערוב), מאמת הביאר ומן המעיינות בסביבה. בסמוך לבריכות נמצאים שרידי מבצר הנקרא קלעת בורק. כתובת בשער המבצר מציינת שהוא נבנה על ידי הסולטאן אחמד חאן (1617). על פי המסורת שנשמרה בקרב תושבי הכפר ארטס הוקם הכפר על ידי סוליימן המפואר ותושביו קיבלו שכר בעד השמירה על הבריכות.

מסלול מס' 2: אזור הכפרים בתיר וחוסאן

ח'רבת אֻם אל-קלעה

מיקום ותיאור האתר: מצודה בראש הגבעה, הנמצאת בצמוד ומצפון לכביש חוסאן-מבוא ביתר. המצודה ממוקמת מעל ואדי עין ג'מע (הנקרא גם ואדי המעיינות). ח'רבת אֻם אל-קלעה היא מצודה מהתקופה הרומית בשטח של כ-2 דונם. המצודה שלטה על הדרך והוואדי. החורבה נפגעה קשות מנטיעה חדשה של עצי זית. קירות המצודה העתיקה משולבים בטרסות המאוחרות.

ואדי ג'מעה– עין אל באלד

מיקום: למרגלות המדרון המערבי של הכפר חוסאן. הוואדי מתחבר לנחל רפאים.

תיאור האתר: חלקות חקלאיות מעובדות ושורת נביעות ותעלות השקיה, המשתרעות עד עין הוויה. שורה של מעיינות ונביעות לאורך מצוק הסלע, המים נאספים בבריכות ומגיעים אל חלקות האדמה באמצעות תעלות השקייה. עבודות התחזוקה במעיין נעשות דרך קבע על ידי תושבי הכפר חוסאן. חלקות האדמה משמשות בעיקר לגידול ירקות.

עין אל עמוד

מיקום: בואדי ג'מע ממערב לכפר חוסאן בסמוך לעין אל באלד.

תיאור האתר: לצד בריכה בנויה ומטויחת ניצב עמוד אבן, ומכאן שם המעיין והבריכה. המים מגיעים בתעלות השקייה אל החלקות החקלאיות של תושבי חוסאן. מעין אל-עמוד יש מסלול הליכה ברגל בערוץ הוואדי לכיוון עין הוויה והכפרים בתיר וחוסאן.

עין הוויה

מיקום: מעיין הנובע ממצוק סלע מתחת למרגלות הגרעין העתיק של הכפר חוסאן. מן הכפר חוסאן מובילות מדרגות אל הבריכה.

תיאור האתר: מי המעיין נאספים בבריכה הבנויה למרגלות הסלע. מן הבריכה יוצאות תעלות השקיה אל החלקות החקלאיות השונות. המקום פתוח לציבור והגישה אליו נוחה. המעיין משמש כמקום בילוי ונופש לתושבי חוסאן ובתיר.

הכפר חוסאן

מיקום: כפר פלסטיני ממערב לבית לחם, המערבי שבכפרים הפלסטיניים היושב על הדרך המובילה לצור הדסה, ממערב להתנחלות ביתר עילית. הכפר בנוי מעל לשלוחות היורדות ממזרח אל ואדי ג'מעה. הוא יושב על הדרך העתיקה העולה מעמק האלה לבית לחם ולירושלים.

תיאור הכפר: בכפר חיים כ-4,000 איש, כולם מוסלמים. במרכז הכפר נמצא קבר שיח' וסביבו הגרעין העתיק, שרובו הרוס. קבר השיח' שמור ומטופח וסביבו חלקות קבורה. על אדמות הכפר הוקמה ההתנחלות החרדית ביתר עילית. בתוך ההתנחלות שוכן עמק, שאדמותיו מעובדות על ידי אנשי הכפר. בכפר אזור מוסכים ושירותי תיקון לכלי רכב, המשמש את תושבי האזור וההתנחלות החרדית ביתר עילית.

הכפר בתיר ואתריו

מגרעין הכפר חוסאן נחזור לערוץ הוואדי למסלול הליכה עד עין ג'מעה שבתחום הכפר בתיר. לצד המעיין יש בריכה שממנה מסתעפות תעלות השקייה אל החלקות החקלאות. בסמוך מרכז בילוי ונופש הכולל בריכה, מדשאות ומתקני משחקים.

מיקום: הכפר בנוי על צלע ההר הפונה אל נחל רפאים, בצמוד וממזרח לכפר חוסאן. גרעין הכפר העתיק ממוקם סביב המעיין עין אל באלד.

תיאור הכפר: בכפר חיים כ-5,000 איש, כולם מוסלמים. עיבוד האדמות החקלאיות מחולק בין שמונה משפחות. למרגלות הכפר, בנחל רפאים, עוברים פסי הרכבת מתל אביב לירושלים החל בתקופה העות'מאנית. בעבר הייתה במקום תחנת רכבת ששימשה את תושבי הכפר עד 1948. התחנה נהרסה על ידי ישראל בעת שיפוץ פסי הרכבת בשנת 2005. בערוץ שמתחת למעיין מצויים שטחים חקלאיים לגידול ירקות; הידועים שבהם הם החצילים שמגדלים תושבי בתיר. בחדר החצוב של נקבת המעיין נמצאת כתובת עתיקה של הלגיון העשירי הרומי מהמאה השנייה לספירה. גרעין הכפר העתיק עבר שיפוץ ושיקום במימון אירופי ונועד להיות חלק ממכלול תיירות (צימרים) ופעילות תרבות וחברה בכפר. אזור הטרסות החקלאיות הוא חלק מאתר מורשת עולמית שהוכרז על ידי אונסק"ו. הכרזת אונסק"ו חלה על השטח המשתרע מן הכפר וואלג'ה לעבר ואדי ג'מעה ועד חוסאן.

ח'רבת אל-יהוד/ח'רבת בתיר

מיקום: בראש השלוחה הדרומית מערבית של הכפר נמצא האתר הארכיאולוגי המרכזי, הנקרא ח'רבת אל יהוד או ח'רבת בתיר. חלק מהאתר נחפר בעבר על ידי ישראל והשרידים חשופים, אך מוזנחים עד כדי חשש להתמוטטותם. החלק שלא נחפר נמצא מתחת למטע זיתים.

תיאור האתר: ח'רבת בתיר/אל-יהוד היא תל ארכיאולוגי רב שכבתי, הכולל שרידים החל מתקופת הברונזה הקדומה I (סביבות 3000 לפנה"ס). בתקופה הברונזה התיכונה II (סביבות 1700 לפנה"ס) התפתח היישוב והתרחב. מתקופה זו נחשף מבנה מרכזי גדול, שייתכן שהיה חלק מן המרכז השלטוני. שכבת היישוב הבאה מתוארכת לסוף תקופת הברזל III (המאה השביעית עד השישית לפנה"ס). משכבה זו נחשפה חומה רחבה. בהמשך נחשף יישוב מן התקופה הרומית, במאה הראשונה-השנייה לספירה, אך תכניתו אינה ברורה. לצד האתר, בשלוחה ממזרח, נמצאו מחנות צבא רומיים. נראה שהוקמו בימי מרד בר כוכבא – מרד היהודים ברומאים. ח'ירבת בתיר/אל יהוד מזוהה עם העיר ביתר ההיסטורית שהיתה מעוז המורדים.

מסלול מס' 3: ואדי חראס

בוסתנים, קברים, מתקנים חקלאיים עתיקים ומעיינות

מיקום: עמק באורך של 6 ק"מ. ראשיתו ליד היישוב אל חאדר, ליד מעגל התנועה המוביל ליישוב ולכפר בתיר. האדמות בחלקו העליון של הוואדי נמצאות בבעלות תושבי אל-חאדר; בחלקו הצפוני, לעבר העמק, נמצאות חלק מהאדמות בבעלות תושבי בית ג'אלה. חלק זה נקרא גם בשם ואדי מח'רור. בקצהו הצפוני-מערבי נפגש הוואדי עם עמק רפאים. הגעה לוואדי ממרכז הכפר בתיר ומשם יש לצעוד על פי השילוט לעין עומדן וחרבת א-נאג'ר בשביל סלול לאורך כמהמאות מטרים. השביל והשילוט נעשו על ידי מועצת הכפר בתיר ובשיתוף ארגונים בינלאומיים.

תיאור האתר: מדרונות הערוץ מעובדים במערכת של טרסות חקלאיות; מדרגות אבן ושבילים מובילים אל מפלסי הטרסות. בין החלקות בנויים מגדלי שוֹמֵרָה עתיקים בגדלים שונים, חלקם בגובה קומה אחת וחלקם דו-קומתיים. התוואי כולל חלקות אדמה המעובדות בדרך המסורתית, מצוקי סלע, מעיינות וצמחייה ים תיכונית.

ח'רבת רומנה/ח'רבת א-נאג'ר

מיקום: האתר ממוקם במפגש הואדיות ואדי חארס ועין אבו אל-חארס, הנמצא מדרום מערב לוואדי.

תיאור האתר: ח'רבת א-נאג'ר נקראת בפי התושבים ח'רבת רומנה. מבני החורבה משולבים בטרסות החקלאיות. אפשר לזהות אבני בנייה גדולות ומערות קבורה ובורות מים חצובים בסלע. נראה שבמקום היה יישוב שראשיתו בסוף תקופת הברזל II (המאות השמינית-השביעית לפנה"ס). מסביב לאתר אפשר לראות מערות קבורה חצובות בסלע, שעל פי סגנונן יש לתארכן לתקופת הברזל II. יישוב זה המשיך להתקיים בתקופה הרומית והביזנטית..שרידי מבני ח'רבת א-נאג'ר המשולבים ביסודות הטרסות.

המשך הליכה בשביל המסומן עד להסתעפותו. סעיף אחד מוביל למעיין הנמצא בראש הערוץ, והשני להמשך הליכה בערוץ הוואדי אל מעיין הנקרא אל-עומדן. המעיין כולל שתי נִקבות חצובות, המתנקזות לבריכה בנויה ומטויחת. מהבריכה יוצאת תעלה מקורה, העוברת מתחת לטרסות אל השטחים החקלאיים.

אל-מח'רור

מיקום: חזרה אל ערוץ הוואדי והמשך הליכה בערוץ. חלקו העליון של הוואדי נקרא ואדי מח'רור והוא מאופיין בריכוז גדול של שוֹמֵרות מסוגים שונים. זהו חלקו העליון של ואדי ח'ארס והוא ממוקם מתחת לכביש המנהרות ומחסום המנהרות.

תיאור האתר: ריכוז שוֹמֵרות רבות מטיפוסים שונים, בין השאר שוֹמֵרות בעלות מתאר עגול, רבוע, דו-קומתי ועוד. בחלק מהשומֵרות נערך שיפוץ והן משמשות למגורים. השומֵרות בנויות בין הטרסות והשטחים החקלאיים של הוואדי. המרחקים הקטנים בין השומֵרות, מספרן הרב ואיכות הבנייה מעידים על יחסי גומלין ותכנון.

שומֵרות רבות נמצאות גם בוואדיות הקרובות באזור מנזר הכרמיזן, בקרבת בית לחם ושכונת הר-חומה. השומֵרות שימשו למגורי תושבי הכפרים בעונות העיבוד החקלאי ואיסוף היבול וסייעו לחסוך בזמן הליכה מן הכפר לשטחים החקלאיים ולשמירה על היבול. חומרי הבנייה של השומֵרות היו האבנים שסוקלו משטחי החקלאות. זוהי בנייה יבשה ללא טיח. אבנים מסותתות שובצו בפתחים וביסודות המבנה. לצד השומֵרה נחפר בור מים ומתחם למגורי בהמות הבית. קירותיהם העבים של השוֹמֵרות סייעו לשמירת טמפרטורה נוחה בקיץ ולצינון התוצרת החקלאית לאחר איסופה. עם נטישת החקלאות המסורתית ננטשו חלק מן השוֹמֵרות. כמה מהן משמשות כמעין בית קיץ. חלק מן השיפוץ והמגורים בשומֵרות נועד כנראה להוכיח בעלות על האדמה מול השלטונות הישראליים.

פוטנציאל כלכלי-חינוכי

פרסום זה, המתמקד במרחב הכפרי שבין ירושלים ובית לחם, שתי ערים מרכזיות במפת התיירות של ישראל-פלסטין. מבחינה ארכיאולוגית מרחב זה הוא חלק בלתי נפרד מתולדות שתי הערים. מן המסלולים שתוארו בחלק הקודם נוכל להתרשם מכך שישנם באזור זה אתרי עתיקות בעלי פוטנציאל תיירותי לא מנוצל, היכולים להוות מקור פרנסה לתושבי הסביבה. התיירות באזור זה אינה צריכה להתבסס רק על תיירות חוץ. לדעתנו יש חשיבות פוליטית-חינוכית וכלכלית להגביר את התעניינותם של תושבי הסביבה הפלסטינים בשרידים אלו. נוסף על כך תיירות מקומית מבטיחה מבקרים גם בתקופות שבהן יש מתח פוליטי, היא מעלה את רצונם של תיירים מחו"ל לבקר בהם ומחזקת את הרגשת השייכות של התושבים למרחב.

בפרסום זה הצגנו את האופן שבו משתמשת ישראל באתרי עתיקות לחיזוק הכלכלה בגדה המערבית ולחיזוק האידיאולוגיה הרואה במרחב שמדרום לירושלים חלק בלתי נפרד מישראל. אתרים אלו, הצריכים להיות מנוהלים על ידי הפלסטינים, יכולים להיות אמצעי מרכזי לחיזוק הכלכלה באזור. כל עוד המאבק הפוליטי על ניהול האתרים נמצא בעיצומו, נודעת חשיבות רבה לפיתוח האתרים הנמצאים בתוך הכפרים או בקרבתם, היכן שיש גישה נוחה יחסית לתיירים פלסטינים

הצגנו שלושה מסלולים תיירותיים שהם בגדר הצעה ראשונית בלבד. השיקול המרכזי בבחירת האתרים היה חשיבותם הארכיאולוגית והאופן שבו ניתן ללמוד מהם על עברו של המקום לתקופותיו השונות. בחלק מן המקומות יש סיורים המודרכים על ידי ארגונים או חברות פלסטיניות, אך לרוב הצגת האתרים לציבור לוקה בחוסר שילוט, הכוונה, והקשר היסטורי רחב. המסלולים המוצעים על ידינו נועדו להראות את הקשר בין האתרים השונים ולהדגיש את הערך המוסף של ביקור במסלול סיור ולא באתר בודד.

להערכתנו לפיתוח המרחב הכפרי, תוך שימור וטיפוח אתרי העתיקות שבו, יש חלק חשוב בעתידו של האזור מבחינה פוליטית, כלכלית וחינוכית. כאשר מחליטים לחזק את אתרי העתיקות שבמרחב, יש לזכור שעליהם להוות בסיס חינוכי להכרת המורשת המקומית ובסיס כלכלי לחיזוק הקהילה. מבחינה פוליטית נודעת חשיבות רבה להצגת המורשת התרבותית המגוונת של המרחב והיא מאפשרת לספר סיפור מורכב ומרתק על תולדות עמי הארץ. הצגה שכזאת, היא מדויקת יותר מבחינה מדעית, ואטרקטיבית יותר מבחינה תיירותית, ותחזק בטווח הארוך את המעמד הפוליטי של תושבי האזור.

להורדת הדו"ח כקובץ PDF

[1] שלום עכשיו, "גוש עציון"

[2] עידן לנדו, "נכנס יין, יצא שוד (תמיהה טריטוריאלית ושסע נפשי)", לא למות טיפש (בלוג), 10 אוגוסט 2009.

[3] H. Fendel, "Herod's Grave Uncovered", Arutz Sheva, 8 May 2007

[4] ע. אתאלי, "הקואליציה מקדמת כביש חדש בגוש עציון", nrg, 17 ספטמבר 2013

[5] ע. חדד, "ח"כ שקד: 'לספח את גוש עציון'", mako, 16 ליוני 2014.

[6] Z. Reinstein, "Record year for incoming tourism", ynetnews, 10 January 2014

[7] "West Bank and Gaza: Area C and the Future of the Palestinian Economy", World Bank website

[8] Knoema World Data Atlas, Jordan Travel&Tourism total contribution to GDP (%)

[9] R. Greenberg and A. Keinan, "Israeli Archaeological Activity in the West Bank 1967-2007: A Sourcebook", 2009

[10] Inventory of Cultural and Natural Heritage Sites of potential outstanding universal value in PALESTINE, Yes… Betlehem is a World Heritage

[11] UNESCO World Heritage Convention, Tentative Lists, El Bariyah: Wilderness with Monasteries

[12] UNESCO World Heritage Center, Tentative Lists, Palestine. המונח "רשימה טנטטיבית" מציין רשימה של אתרים שמדינה מסויימת מעוניינת לקדם למעמד של "אתר מורשת עולמית". נכון לינואר 2015 יש 14 אתרים ברשימת האתרים הטנטטיבית של פלסטין ואתר אחד מוכרז (בתיר).

[13] UNESCO World Heritage Convention, News, Palestine: Land of Olives and Vines – Cultural Landscape of Southern Jerusalem, Battir

[14] Battir Landscape Ecomuseum

[15] "גידול של 10% בתיירות נכנסת לגוש עציון", ynet, 9 בפברואר 2009

[16] I. Rosenblum, "Tourism Ministry pledges money for West Bank settlement hotels", Haaretz, 27 June 2010

[17] י. קרוב, "אלפים בגוש עציון, עם ישראל מצביע ברגליים", ערוץ 7, 16 באפריל 2014

[18] שם.

[19] שם.

[20] C. Hawley, "Israel pushes tourism on occupied land", BBC News, 6 February 2002

[21] Knesset website, All ministers in the Ministry of Tourism

[22] א' נצר, "הרודיון", מתוך: א' שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, 1992, כרך 2, עמ' 460-450.

[23] א' נצר ואחרים, "קבר הורדוס ותיאטרון מלכותי במורד ההר בהרודיון", קדמוניות 138, 2009, ירושלים.

[24] ל' שובל, "נפתרה התעלומה: התגלה קברו של הורדוס", ynet, 8 במאי 2007.