עיר הקברים ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים
28 באוגוסט, 2013מיקום
מסמך זה עוסק בקברים הנמצאים במזרחה של העיר העתיקה מנחל קדרון ועד הר הזיתים. הקברים מהווים חלק משמעותי הכוללים כארבע מאות דונמים מהשטח שממזרח לעיר העתיקה ומהווים חלק ממסלול התיירות המקובל בעיר. הסקירה עוסקת בבית הקברות באב א-רחמה (מספר 5 במפה), בקברי הקדרון ובהם הקברים למרגלות ראס אל-עמוד (מספר 1 במפה) ובקברים בהר הזיתים (מספר 2 במפה).
במהלך התפתחותה של ירושלים, נבנו הקברים ובתי הקברות מחוץ לעיר, במדרונות ובהרים סביב לה. בתי הקברות יוצרים רצף רחב של שטח קברים מתקופות שונות המזוהים עם בני דתות שונות. מיקומם במזרח ירושלים, בצמוד לעיר העתיקה וחשיבותם הדתית הפכו אותם למקומות בעלי חשיבות פוליטית. זהות הקברים, טיפוחם, ואופן השימוש בהם משפיעים על המאבק הפוליטי והחברתי במזרח העיר. להלן סקירת האתרים ממזרח למערב.
הר הזיתים
בית קברות יהודי משתרע מפאתי השכונה הפלסטינית ראס-אל עמוד בדרום ועד לאזור הכנסיות גת שמנים, מריה מגדלנה ודומינוס פלוויט בצפון. במזרח בית הקברות גובל בשכונות הפלסטיניות א-טור וא-צוונה, (צמוד להתנחלות מעלה הזיתים בשכונה), ובמערב הוא מגיע עד למדרונות נחל קדרון בקרבת 'יד זכריה' ו'יד אבשלום'.
הר הזיתים נחשב קדוש לשלוש הדתות, אולם רוב הקברים מזוהים בתור קברים יהודיים. על פי המסורת היהודית המשיח אמור להגיע לירושלים ממזרח, והראשונים לקום לתחייה הם הקבורים בהר הזיתים. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בהר הזיתים התגלו גם קברים מתקופת הברונזה הביניימית (סביבות שנת 2,000 לפנה"ס) והברונזה המאוחרת (1200-1500 לפנה"ס) וקברים מהמאה הראשונה לפנה"ס ועד למאה הראשונה לספירה, תקופה המכונה 'תקופת בית שני'. הדוגמה הבולטת לקברים מתקופה זאת הם הקברים שנמצאו בחפירות לצורך בניית כנסיית דומינוס פלוויט בשנות החמישים של המאה העשרים.[1] עם זאת, עיקר חשיבותו של בית הקברות היא מהמאה ה-14 לספירה ועד לימינו, אז נקברו במקום משכילים ומנהיגים רוחניים. בשנים 1967-1948 לא היה בית הקברות בשימוש והירדנים סללו כביש החוצה אותו.
עבודות פיתוח בבית קברות בהר הזיתים
בשנים האחרונות נערכת פעילות רחבה לשיפוץ מצבות בבית הקברות היהודי של הר הזיתים, ונערכים סיורים לקהל. לאחרונה הוחלט אף להגביר את השמירה על בית הקברות. את מרבית הפעילות של שימור הקברים וטיפוחם וכן את מרכז המידע של הר הזיתים – מנהלת עמותת אלע"ד, המנהלת כידוע גם את האתר 'עיר דוד'.[2] הרשות לפיתוח ירושלים משקיעה עשרות מיליוני שקלים בהר הזיתים ובחיבורו למערב ירושלים. כך נבנה בימים אלה שביל גישה מהר הזיתים להר הצופים בעלות כ-20 מיליון שקל.[3]
מתחם הר הזיתים מונע כל אפשרות לרצף התיישבות של השכונות הפלסטיניות, ובד בבד הוא יוצר רצף בין ההתנחלות בראס אל-עמוד, לבין בית הקברות ולבין בתי מתנחלים בא-טור (בית האורות ובית החושן).
עתיקות נחל קדרון
הקברים המונומנטאליים בנחל קדרון, למרגלות הר הזיתים, נחשבים למפוארים ולמיוחדים מבין קברי ירושלים. מונומנטים אלה מוכרים משך אלפי שנים בתור חלק מהנוף הסובב את העיר העתיקה. 'יד אבשלום' הוא המבנה הבולט ביותר הניצב היום בנחל קדרון, בזכות מבנהו האדריכלי הייחודי המאופיין בכיפה מעוגלת על גבי מבנה רבוע. לצדו נמצאים קבר בני חזיר ו'יד זכריה'. מבני קבר אלה חצובים בסלע, חזיתם דמוית מבנה ושטחם גדול בהרבה מהשטח הדרוש לגופת הנקבר.
בקבר בני חזיר נמצאה כתובת המזכירה את משפחת בני חזיר, ולכן מקובלת ההנחה שבמקום נקברו בני המשפחה. ייתכן שאף מדובר במשפחת כוהנים הידועה בשם זה.[4] העדר ממצא בקברים ומבנם המיוחד העלו מגוון השערות בדבר זהות הנקברים בשאר המבנים. מבני הקבר זכו לשמות שונים משך התקופות, וזיהוי הנקברים השתנה גם הוא בהתאם לתקופות. מבחר עולי רגל תיעדו אותם משך ההיסטוריה. צליינים זיהו את הקברים עם דמויות מקראיות, או עם דמויות המוזכרות בברית החדשה. לדוגמה, סיפור המסע של 'הנוסע מבורדו' במאה הרביעית לספירה מזכיר את הקברים בעמק, ומזהה את 'יד זכריה' עם קבר חזקיהו, ואת 'יד אבשלום' עם קבר ישעיהו[5]. מאוחר יותר זוהה במסורת הנוצרית 'קבר אבשלום' עם זכריה אביו של יוחנן המטביל. המוסלמים נהגו לכנות את המבנה 'טנטור פארעון' כנראה כיוון שכיפתו הזכירה כובע של שליט מצרי. אפשר לומר שמזמן בנייתם של הקברים ועד היום, נהגו השליטים וראשי הדת הדומיננטית בכל תקופה לקשור את הקברים לדמויות ממסורתם. ברור מאליו, שאף לא אחת מן הדמויות שקבר 'יד אבשלום' מיוחס לה, נקברה במקום[6]. היום נהוג לזהות את המתחמים בתור קברי משפחה של אצולת ירושלים, מן המאה השנייה לפני הספירה ועד למאה הראשונה לספירה .[7]
סגנון הקברים מלמד על הקשר עם התרבויות השכנות ועל שפעתן על התרבות היהודית במאות שניה לפנה"ס-ראשונה לספירה. קברי נחל קדרון דוגמת 'יד זכריה' ו'יד אבשלום' מזכירים בסגנונם את הקברים הנבטים בפטרה. כמו כן, ניכרת השפעה של האמנות המוכרת בעולם ההלניסטי-רומי דוגמת אסיה הקטנה (היום טורקיה) ועוד[8]. כיוון שאין מנהגי קבורה משתנים לעתים קרובות, השפעת הסגנון והאמנות מעידה על חברה שחיה בהרמוניה עם התרבויות ועם הקבוצות האתניות שלצִדה.
קברי ירושלים בסוף תקופת המקרא
במרחק עשרות מטרים לכיוון דרום, למרגלות ראס אל-עמוד, נמצאים קברים המתוארכים למאה השמינית -שביעית לפנה"ס ומזוהים בתור בית הקברות של אצילי ירושלים מימי ממלכת יהודה. הידועים בקברים אלה ,הוא קבר המכונה 'יהו אשר על הבית' בשל כתובת שנתגלתה בכניסתו.קבר אחר מכונה קבר 'בת פרעה', בגלל צורתו המזכירה ארכיטקטורה מצרית, והוא המפואר מבין הקברים בתקופה זאת[9]. אצולת ירושלים בימי ממלכת יהודה, במאות שמינית-שביעית לפנה"ס, חצבה את הקברים במדרון המזרחי של נחל קדרון ואילו בתיה נבנו ממול, על המדרון המערבי. רובם היו קברי משפחה שנקברו בהם שושלות משפחתיות משך דורות. המונח מהמקרא 'נאסף אל אבותיו', מתאר ככל הנראה, פעולה פיזית – הנחת גופת המת יחד עם אבותיו באותו המקום[10]. תוכנית הקבר, פתח רבוע חצוב, המוביל לחדר רבוע אשר סביב קירותיו משלושה צדדים נחצבו משכבים עלייהם הונחו המתים ומנחות הקבורה.בפינת הקבר גומחה חצובה המשמשת כמאספה של הנקברים והמנחות הישנות. היום הקברים נמצאים בין בתי שכונת ראס אל-עמוד בסילואן. מקצת מהקברים חצובים בקצה השכונה, ואחרים בתוך הרחובות הצרים. יש מקרים שהקברים משמשים את המשפחות הגרות במקום.
עבודות פיתוח בנחל קדרון
כדי להנגיש את המקום לציבור ולהכשירו לתיירות נערכות במקום עבודות פיתוח נרחבות, בעיקר בשנה האחרונה (2011). רשות הטבע והגנים (רט"ג) – בשיתוף החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) והרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) – פועלים לשיקום, לשימור ולפיתוח נחל קדרון ממרגלות שכונת א-טור בצפון ועד לשכונת אל-בוסתן בדרום. השיקום כולל נטיעת עצים, בניית טרסות והכשרת שבילים כגון שביל הולכי הרגל ממרגלות כנסיית כל העמים (גת שמנים) ועד למרגלות הכפר סילוואן – האתר הארכיאולוגי עיר דוד, אזור מעיין הגיחון – עין אום אל-דראג'. במרכז התוואי נמצאים קברי המשפחה המפוארים החצובים בסלע. לפרויקט הוקצו כ-20 מיליון שקל (4 מיליון יורו-5.5 מיליון דולר)[11].
באזור מעיין הגיחון מתכננים עיריית ירושלים ומשרד התיירות הקמת מוזיאון יהודי המבוסס על ממצאי עיר דוד והסביבה.[12] המוזיאון ייבנה בקטע המחבר את נחל קדרון לאתר הארכיאולוגי 'עיר דוד' הממוקם בשכונת וואדי-חילווה בכפר סילוואן. השילוב של האתר עיר דוד, המוזיאון היהודי וקברי נחל קדרון יוצרים מסלול תיירותי המדגיש את התרבות היהודית ומסורתה, במרחב שאוכלוסייתו פלסטינית ומתעלם ממורשתה ונוכחותם.
באב א-רחמה
בית הקברות המוסלמי באב א-רחמה צמוד לחומה המזרחית של העיר העתיקה. ככל הנראה שער הרחמים – באב א-רחמה נחסם במאה השמינית לספירה. (כלומר, השער היה קיים עוד לפני בניית החומה העות'מאנית במאה ה-16). ייתכן שהקבורה במקום החלה זמן קצר לאחר מכן. היום הקבורה מתפרסת לכל אורך החומה המזרחית של העיר העתיקה. בית קברות נמצא בשימוש תושבי מזרח ירושלים המוסלמים עד היום.
בשנים האחרונות, כמה גופים ישראלים נאבקים נגד הקבורה בחלקו הדרומי של בית הקברות המשמש את תושבי הכפר סילוואן. הוועד הציבורי למניעת הרס עתיקות הר הבית, מאגד ארכיאולוגים, אנשי רוח ומשפטנים, ובשנת 2005 עתר לבג"ץ[13] נגד מדינת ישראל בשל אי אכיפת איסור קבורה בחלק הדרומי של בית הקברות. הבסיס לטענה הוא שהמקום מוכרז אתר עתיקות וחלק מן הגן הלאומי 'סובב חומות ירושלים', וחפירה וקבורה במקום היא פגיעה בעתיקות.[14] החלטת בג"ץ משנת 2009 קבעה שיש לדחות את העתירות אולם על הרשויות לאכוף את החוק ולשמור על האתר מפגיעה (קבורה)[15]. כיום תושבים הרוצים לקבור את מתיהם בחלק הדרומי של בית הקברות צריכים להצטייד באישור מבית המשפט. המאבק נגד הקבורה בחלק מבאב א-רחמה בולט לעומת ההשקעה הרבה בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
בתי הקברות והשכונות הפלסטיניות
שטחי בתי הקברות נמצאים או גובלים בשטחי השכונות הפלסטיניות ראס אל-עמוד וא-טור. כך למשל חלק מהקברים ובתי הקברות מתקופת המקרא בראס אל-עמוד, נמצאים בין בתי התושבים, קברי הר הזיתים גובלים בא-טור, והקדרון מהווה גבול מזרחי לשכונתה זו. הרשויות הישראליות המשקיעות עשרות מיליוני שקלים בפיתוח פועלות ללא תיאום עם התושבים וללא התחשבות בצרכיהם. כך נוצר מצב שאחרי עשרות שנות הזנחה בפיתוח תשתיות בשכונות הפלסטיניות עיקר ההשקעה מיועד לבתי הקברות המזוהים כנכסים יהודים/ישראלים. מסלולי התיירות אינם כוללים את הרחובות הפנימיים בשכונות ויוצרים הפרדה בין השכונות השונות ובתי הקברות. השכונות ראס אל-עמוד וא-טור נמצאות במרחק הליכה אחת מהשני, אולם שבילים אשר נסללים מקשרים בין קצוות בתי הקברות, אולם לא בין השכונות שבשני הצדדים (למשל בין ראס אל-עמוד לא-טור). ההפרדה אינה תולדה של חלוקה היסטורית בין שטחי הקבורה לבתי השכונות אלא חיץ מלאכותי של שבילים ואתרים המיועדים בעיקר לתיירים ולישראלים.
הפיתוח והצביון היהודי יוצרים הפרדה בין הקשר ההיסטורי של התושבים למקום לקשר ההיסטורי של היהודים למקום. בתי הקברות נתפסים על ידי הישראלים כאתרים יהודים/ישראלים המחזקים את הקשר והמסורת שלהם לעיר. התושבים, אשר חיו במשך מאות שנים לצד בתי הקברות והיו חלק מחייהם, נתפסים כתושבים ללא עבר ומורשת מקומית. כמעט כקבוצות של מהגרים או נוודים שהתיישבו לאחרונה במקום.
השפעות פוליטיות – מהר הזיתים ועד באב ה-רחמה
במשך הדורות הפכה הקבורה בירושלים לעדות לכמיהה של עם ישראל לירושלים. בהר הזיתים קבורים רבים מאישי הרוח של העם היהודי וממנהיגיו. חשיבותו הדתית של בית הקברות משמשת סימוכין לפיתוח ולשיפוץ המקום ולהבאתם של מבקרים ישראלים-יהודים מכל רחבי הארץ והעולם. חיזוק הקשר היהודי אל נחל קדרון ואל הר הזיתים יוצרים חיץ בין שכונות מזרח ירושלים הפלסטיניות לבין העיר העתיקה. הר הזיתים הפך לאחיזה ישראלית דוממת (ללא מתנחלים הגרים במקום) במזרח ירושלים.
ההתנחלות הישראלית בראס אל-עמוד, נמצאת בצמוד לקצה הדרומי-מזרחי של בית הקברות בהר הזיתים, בקצה הצפוני נמצאים שטחי כנסיה ואחריהם גן לאומי 'עמק צורים' והתנחלות ישראלית בלב שכונת א-טור הפלסטינית, הצמודה לבית הקברות. הפעילות התיירותית וההתנחלות הישראלית במזרח ירושלים מרוכזים שניהם באותו אזור גיאוגרפי כאשר פעילות אחת מזינה את השנייה ולהיפך.
למרות ההצהרות של הרשויות בישראל על הכרה בחשיבות המקום למסורות של דתות אחרות, פיתוח הר הזיתים מדגיש את המסורת היהודית ואת הקשר שלה לישראל היום. הכנסיות בהר הזיתים מזוהות עם המסורות הנוצריות, ושטחן מופרד פיזית מאזור בית הקברות. אך בית הקברות באב אל-רחמה, הצמוד לחומה המזרחית של העיר העתיקה ומזוהה עם המסורת המוסלמית במקום וחשוב לה, לא זוכה לפיתוח או להשקעה דומה מצד הרשויות הישראליות. יתרה על כך, בשנים האחרונות קבוצות ימין ישראליות וכמה ארגונים נאבקים נגד קבורה מוסלמית במקום. המאבק הסתיים בהסכמת ממשלת ישראל לאכוף את מניעת הקבורה במקום. כתוצאה מכך תושבי הכפר סילואן מתקשים לקבור את מתיהם עד כדי מקרים שהסתיימו במעצרים של קרובי הנפטרים במהלך לוויות.[16] בתי הקברות הפכו לנכס מדיני במאבק על הריבונות במזרח ירושלים וניכר שעיקר פעולות הממשלה והמתנחלים מתמקדות בחיזוק האחיזה במקומות אלה. אזורים שלמים ממזרח לעיר העתיקה מוחזקים כאזורים ישראלים/יהודים לכל דבר ומהווים כלי מרכזי בחיזוק מפעל ההתנחלות הישראלית בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים ומסביב לעיר העתיקה. מדינת ישראל לא הצליחה ואינה מראה רצון לשלב בין החשיבות הדתית של מקומות אלו לעם היהודי לבין החשיבות של אתרי מורשת לבני עמים ודתות אחרים. לצד ההשקעה באתרים יהודים או השקעה בהדגשת המרכיבים היהודיים במבחר אתרים, ניכר פער עצום בהשקעה באתרי קבורה מוסלמים ואחרים או בהצגת חשיבותם למורשת המקומית והאנושית.
[3] אתר האינטרנט של הרל"י, "טיילות ושטחים ירוקים באגן העיר העתיקה"
[4] בר"ג ד', 'חידושים בחקר קבר בני חזיר וקבר זכריה', קדמוניות, 123 (תשס"ב), 47-38.
[6] נ' אביגד, מצבות קדומות בנחל קדרון, מוסד ביאליק, ירושלים, 1954
[9] ד' אוסישקין, כפר השילוח – עיר הקברים מתקופת המלוכה, ירושלים, 1986
[10] ג' ברקאי, 'חפירות כתף הינום בירושלים', קדמוניות 68, 1984 וגם ג' ברקאי, 'ברכת הכוהנים על לוחיות כסף מכתף הינום בירושלים', קתדרה 52, יד בן צבי, תשמ"ט.
[11] נ' חסון, "עיריית ירושלים ומשרד התיירות ישקיעו 2 מיליון שקל במוזיאון יהודי בסילואן", הארץ, 13 לינואר 2011
[12] מתוך אתר האינטרנט של הרשות לפיתוח ירושלים, 'טיילות ושטחים ירושלים באגן העיר העתיקה'
[14] נ' שרגאי, 'הקרב על דרך העופל', הארץ, 16 למאי 2006, וגם נ' שרגאי, 'המדינה נאבקה בקבורה המוסלמית הלא חוקית למרגלות הר הבית', הארץ, 21 ליוני 2009,
[16] י' מזרחי, "קשה לחיות, קשה גם למות", העוקץ, 11 לאפריל 2011
חזרה למעלה