השער האחרון
29 באפריל, 2021
המאבק על שער שכם בעיר העתיקה של ירושלים
במהלך שנת 2015 ידעה ירושלים תקופה של אלימות ורציחות על רקע לאומי המכונה "אינתיפאדת היחידים". ירושלים והעיר העתיקה במיוחד היו היעד העיקרי באותם אירועים, וליתר דיוק אזור שער שכם של העיר העתיקה ורחוב הגיא המוליך מהשער להר הבית/חארם א-שריף.[1]
להורדת הנייר כקובץ PDF
עם תחילת חודש הרמדאן באפריל 2021 ופתיחה מלאה של המשק לאחר תקופות של סגרים בהתמודדות עם נגיף הקורונה משטרת ישראל מונעת ישיבה בספסלי האבן מול השער.[2] בה בעת מתרבים המקרים של זריקות אבנים על חרדים הנכנסים לעיר העתיקה משער שכם. יש שיטענו שזו תגובה לאיסור החדש של המשטרה. במוצאי שבת 17 באפריל 2020 נרגם אוטובוס.[3] לכאורה אין להשוות בין אירועי האלימות של 2015 למצב היום. על מניעת הישיבה ברחבת השער אפשר לטעון שהיא עניין פעוט: אין מדובר בהריסת בתים או במניעת תפילה. ואולם, שער שכם ומתחם הספסלים המדורגים מאבן הסמוך לו הם במשך עשרות שנים חלק חשוב מהמרחב הציבורי ומקום בילוי ומפגש לתושבים פלסטינים, לרבות צעירים רבים, עם חברים – מקום חברתי שלכאורה אינו חלק מהמאבק הפוליטי באגן העיר העתיקה. פגיעה במרחב הזה היא פגיעה במרכז החיים של תושבים רבים.
תפילת מחאה בזמן הרמדאן ברחבה שבה הוצבו מחסומים למנוע ישיבה
מרכזיותו של שער שכם נובעת מחשיבותו לחיי העיר ומזהותו הפלסטינית. שער שכם הוא שער הכניסה הראשי של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים לעיר העתיקה. בכניסה לשער ובסביבתו נמצאים מרכזי המסחר החשובים: חנויות ודוכני רוכלים. ממנו נמשכת דרך שכם, ומקביל לה רחוב צלאח א-דין – שניהם מעורקי העסקים והמסחר הגדולים של תושבי מזרח העיר. בשנים האחרונות ניכרת נוכחות גוברת של ישראלים יהודים בסביבת השער. ברובע המוסלמי של העיר העתיקה גרות כמה עשרות משפחות יהודיות ולומדים בו מאות תלמידי ישיבה, ומשפחות אחדות גרות בשכונת מוסררה הערבית הצמודה לעיר העתיקה מצפון.[4] בעשור האחרון גברה גם התנועה של מתפללים חרדים משער שכם אל רחבת הכותל המערבי.
בעשרות השנים האחרונות, וביתר שאת בשלוש השנים האחרונות, ממשלת ישראל ועיריית ירושלים משקיעות סכומי כסף חסרי תקדים בפיתוח אזור שער שכם והסביבה העסקית שמצפון לעיר העתיקה: בעבודות תשתית בעיר העתיקה, ובהקמת שני אתרי תיירות הצמודים לשער – מוזיאון הכיכר הרומית, מתחת לשער שכם היום, ומערת צדקיהו, הנמצאת כמה עשרות מטרים ממזרח לשער.[5] במהלך שנת 2020 עיריית ירושלים הגישה להפקדה{מה הכוונה? את התוכנית לפיתוח מע"ר של מזרח העיר. התוכנית כוללת את האזור שבין החלק הצפוני של חומת העיר העתיקה – שער שכם והפרחים, שכונת באב א-זהרה, מוסררה הערבית, המושבה האמריקאית ושכונת ואדי ג'וז.[6]
בשנת 2018 פונו הנשים הפלסטיניות אשר מוכרות פירות וירקות בכניסה לשער ובשנת 2019 הוצב שלט עירוני שקבע שהשם של רחבת שער שכם והמדרגות שבו הוא מעלות הדר והדס, על שמותיהן של לוחמות מג"ב שנרצחו בפיגועים במקום בשנת 2019. לכאורה אלו עניינים נקודתיים, אבל רוכלות הנשים בשער שכם היא מסורת בת מאות שנים:[7] הנשים המגיעות מהכפרים עם מרכולתן הן חלק בלתי נפרד מהזהות של שער שכם. בכל מקרה של הנצחת נרצחות ביקורת תישמע אנטי-ישראלית, אולם נשאלת השאלה אם שער שכם והעיר העתיקה הם המקום המתאים להנצחתן – אולי מתאים יותר לזכור את המתים במקומות אחרים, ואת העיר העתיקה להשאיר מקום המאפשר מפגש והיכרות עם ההיסטוריה הרחבה ועם מגוון העמים והתרבויות שמאפיינים את ירושלים.
שער שכם – באנגלית שער דמשק ובערבית באב אל-עמוד, שער העמוד – הוא אולי העדות החזקה ביותר לאופן שבו העיר העתיקה וירושלים כולה שומרות על אופיין ועל ההקשרים ההיסטוריים שלהן ביום-יום. מהתקופה הרומית ועד המאה ה-20 ציין השער את הדרך לעיר המרכזית במרחב כולו, הלוא היא דמשק. במשך תקופה ארוכה הייתה דמשק המרכז שממנו שלטו על אזור סוריה-פלסטינה. השם "שער העמוד" מלמד על עמוד ניצחון שהוקם ברחבת השער בתקופה הרומית, ככל הנראה במאה השנייה לספירה, והוא אף מופיע במפת מידבא מהמאה השישית. במהלך השנים העמוד נעלם אבל השם נשמר, והוא עדות להמשכיות העיר במשך מאות ואף אלפי שנים.
מפת מידבא, משמאל שער שכם והעמוד
הרצון של ממשלת ישראל לבסס דריסת רגל המאפשרת לה לשלוט בשער שכם מתקשר לתפקיד החשוב שמתכנני העיר מייחסים לשערי העיר העתיקה במשך עשרות שנים, והוא בא לידי ביטוי בפעולות ובשינויים באזור. למשל עבודות הפיתוח בשער יפו, השער הראשי המחבר בין מערב העיר לעיר העתיקה, והתוכנית החדשה לקשר בין מתחם השער לקניון ממילא. השער החדש שופץ במהלך שנת 2020 ושער האשפות חובר לשכונת סילואן במעברים תת-קרקעיים וגם על ידי הרחבה חלקית של השער.[8] במובן זה הפיתוח של אזור שער שכם התעכב לעומת פיתוח אזורים אחרים בקרבת העיר העתיקה. מבחינה פוליטית וחברתית שער שכם הוא מקרה מבחן, מיקרו-קוסמוס, לאופן שבו האינטרסים הכלכליים של ישראל ושל הפלסטינים שזורים זה בזה. שזירה זו פוגמת בהיתכנות של צעדים להפרדה פוליטית וחברתית בין שני הצדדים.
הצעד האחרון של משטרת ישראל מצטרף למגמה רחבה יותר שהחלה לפני יותר מעשור ומתחזקת בשנה האחרונה והיא באה לידי ביטוי מובהק בתוכנית לפיתוח מרכז העסקים הראשי (מע"ר) של מזרח העיר.
להלן פירוט היסטורי של שני אתרים שהמדינה מפתחת בתקופה הזאת.
מוזיאון השער הרומי מתחת לשער שכם
הקיסר הרומי הדריאנוס הקים את שער שכם במאה ה-2 כחלק מהתוכנית שלו לבנות את ירושלים בהתאם לעיר רומית טיפוסית. שער שכם היה בעל שלושה פתחים מקושתים, האמצעי שבהם רחב וגבוה מהאחרים. מבנה זה נותר הבסיס של שער שכם גם בתקופות מאוחרות יותר ועל כן הוא נשמר כמעט בשלמותו.[9]
מוזיאון השער הרומי
השער הקדום נמצא מתחת לשער שכם הגלוי היום, במפלס הנמוך בכ-4 מטרים מגובה הרחוב. מבנה השער הרומי נחשף במלואו בשנים 1979–1984 בחפירות שיזם מנחם בגין במסגרת תוכניות של עיריית ירושלים לשקם את שער שכם.[10] במסגרת זו נבנה גם מעין אמפיתיאטרון מחוץ לשער. לשם כך פונו מִפֶּתח השער חנויות רבות שהיו ממוקמות בו עד אותה העת. לאחר חשיפת מבנה השער הרומי ולאור חשיבותו למחקר הארכאולוגי של ירושלים הוחלט לפתוח מוזיאון תת-קרקעי שיאפשר את הצגתו. הפתח אל המוזיאון הוא מדלת בתוך שער שכם עצמו. בשל בעיות תשתית המוזיאון נסגר בשנת 2009. שער שכם שופץ פעמים אחדות, והשיפוצים כללו גם משא-ומתן לפינוי הסוחרים שחנויותיהם בתוך השער. בשנת 2019 נפתח המוזיאון למבקרים, והוא נותר פתוח עד להתפרצות מגפת הקורונה במרץ 2020.[11]
במהלך העבודות של השנים האחרונות נפרץ פתח תת-קרקעי בין הכיכר הרומית מתחת למפלס הרחוב הנוכחי ובין החנויות בצד המערבי של פנים השער. כמה מהמבנים המשמשים את הסוחרים הפלסטינים שייכים לחברה הממשלתית-עירונית לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י), והיום מתנהל מאבק משפטי בינה ובין הסוחרים המפעילים את החנויות בעניין גובה השכירות והוא כולל אף דרישות לפינוי.[12]
מערת צדקיהו
מערת צדקיהו היא מערה טבעית שהורחבה על ידי חציבה. פתח המערה נמצא בין שער שכם לשער הפרחים. כיום היא אחת המערות הגדולות בישראל ושטחה הוא 9,000 מ"ר. המערה משתרעת מתחת לעיר העתיקה, מהחומה הצפונית ועד אזור ויה דולורוזה ברובע המוסלמי. על קירות המערה יש סימני חציבה וכתובות גרפיטי, מהעת החדשה והעתיקה, בערבית, באנגלית, ביוונית ובארמנית. החללים במערה מופרדים בקירות ובזקיפי סלע שהחוצבים השאירו כדי לתמוך בתקרת המערה-המחצבה.[13]
מערת צדקיהו
במסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית ניתנו למערה שמות שונים אשר משייכים אותה למסורות שונות. ביהדות יש מסורת, שראשיתה ככל הנראה במאה ה-16, שהמלך צדקיהו ברח למערה זו בימי חורבן בית המקדש הראשון. קיימות עדויות לכך שמערה זו כונתה גם מערת חזקיהו. השם האנגלי של המערה הוא מחצבות המלך שלמה – על פי מסורת זו שלמה חצב מהמערה את האבנים ששימשו לבניית בית המקדש. בהשפעת מסורת זו המוסלמים מכנים את המערה מערת המלכים. הם גם מכנים אותה מערת קורח, בשל מסורת המזהה את המערה עם המקום שבו נבלעו באדמה קורח ובני עדתו.[14]
עד המאה ה-16 המערה הייתה פתוחה, והיא מתועדת היטב בתיאורי מסעותיהם של מבקרים שהגיעו למקום. ואולם הסולטן סולימאן הגדול הורה לבנות את חומת העיר ולחסום את המערה כדי למנוע מאויבים להיכנס לתוך העיר. המערה התגלתה מחדש על ידי הרופא וחוקר המקרא הבריטי ג'יימס ברקלי לאחר שכלבו החליק לתוכה במאה ה 19..[15]
המערה נפתחה שוב בסוף המאה ה-19 אך נסגרה במלחמת העולם הראשונה. עם ראשית המנדט הבריטי המערה נפתחה שוב, עד כיבוש מזרח ירושלים על ידי ממלכת ירדן בשנת 1948. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הועברה המערה לידי פמ"י, והיא הסדירה בה שבילים ותאורה ופתחה אותה לקהל. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ב-2000 היא נסגרה שוב. בשנת 2006 היא נפתחה שוב למבקרים.[16]
מאז שנת 2016 פמ"י מקדמת תוכניות אחדות לפיתוח התיירות במערת צדקיהו במטרה למשוך תיירים מחוץ לארץ ומישראל לחלק זה של ירושלים. בין השאר תוכניות אלו כוללות מסלול זחילה במחילות ובמנהרות בחלק הצפוני של המערה שעד אז לא היו פתוחות לקהל. בשנים האחרונות מערת צדקיהו היא אחד המוקדים של פסטיבל האורות ברחבי העיר ירושלים. מערת צדקיהו היא גם אתר מבוקש לקיום אירועים והופעות מוזיקה.[17]
התוכנית לפיתוח מרכז העסקים הראשי (מע"ר) של מזרח העיר
עיריית ירושלים הגישה לוועדה לתכנון ובנייה את תוכנית מע"ר בחודש מאי 2020. התוכנית הוגשה להתנגדויות בנובמבר באותה השנה. עיריית ירושלים מציגה את התוכנית כחלק מתוכניות המתאר שמטרתן לשפר את חיי התושבים ולקדם את מרכז העסקים של מזרח העיר. לטענת העירייה התוכנית תיצור כ-10,000 מקומות עבודה ותכניס עשרות מיליוני שקלים בשנה.[18] תוכנית הפיתוח כוללת רשימה ארוכה של מבני שימור אשר יש עליהם מגבלות רבות שמטרתן שימור המבנים והגנה מפני הרס. חלק ניכר בתוכנית הוא כמובן הגבלת הגובה כדי לשמור על קו הרקיע של העיר העתיקה. בצד הפיתוח הוקדשה מחשבה רבה לשימור המבנים ההיסטוריים והאתרים העתיקים שמחוץ לחומת העיר העתיקה. התוכנית כוללת שימור של שמונה מתחמים, בהם מוזיאון רוקפלר וגן הקבר, ורשימה של 146 מבנים. במבנים המיועדים לשימור נמצאים שטחי מסחר ומלונות, בהם מלון ג'רוזלם, אמריקן קולוני ואוריינט האוס.[19] החשש העיקרי של הפלסטינים הוא שהמשמעות של תוכנית המתאר היא מניעת בנייה בעתיד, החיונית להתפתחות של העסקים, בתי המלון וחיי התושבים. בצד תוכנית השימור המחמירה באזור שער שכם אי אפשר להתעלם מתוכניות הפיתוח שאושרו מול שער יפו והקמת קניון ממילא ובתי מלון ותוכניות הפיתוח באזור שער האשפות, קרוב לכותל המערבי, הכוללות את מרכז התיירות מתחם קדם של עמותת אלע"ד ותחנת הרכבל לעיר העתיקה.
סיכום
בשני העשורים האחרונים אגן העיר העתיקה זכה לפיתוח חסר תקדים. מדינת ישראל השקיעה מיליארדי שקלים במיזמים תיירותיים ובחפירות ארכאולוגיות, בשכונת סילואן, במנהרות הכותל המערבי, מרכזי תיירות ומסלולים בהר הזיתים ועוד. כאמור, שער שכם הוא האתר האחרון במסלול השקעה באתרים באזור. שער שכם הוא השער הנוח ביותר לכניסה לעיר העתיקה: הוא רחב, הכניסה דרכו נוחה ואינה מחייבת צעידה אל ראש הגבעה, כמו שער יפו, שער ציון ואחרים, והוא קרוב למרכז ירושלים. בעוד ישראל טוענת שמטרתה לפתח את אזור השער, מבחינתה פיתוח משמעותו קידום תיירות, עידוד נוכחות של ישראלים וצמצום או טשטוש אופיו הפלסטיני של האזור. ייתכן שהעימותים האחרונים על שורות ספסלי האבן מול שער שכם הם רק אירוע נקודתי, אבל במבט רחב על הנעשה באזור בעשור האחרון נראה שלא ישיבתם של צעירים פלסטינים מפריעה לרשויות אלא שהעימותים הם ביטוי נקודתי למאבק עקרוני על זהות, שייכות וריבונות, כמו בכל מקום באגן העיר העתיקה. אחרי כל כך הרבה שינויים בשערי העיר העתיקה, נראה ששער שכם הוא סוג של המעוז האחרון במאבק מתמשך זה.
© אפריל 2021
נכתב על ידי: יונתן מזרחי, עמק שווה
[1] י' מזרחי, "יש סיבה שפיגועים רבים כל כך קורים ברחוב הגיא", שיחה מקומית, 8.10.2015.
[2] נ' חסון וג'קי חורי, "עימותים פרצו ליד שער שכם, לאחר שהמשטרה חסמה את האזור לישיבה בימי הרמדאן", הארץ, 18.4.2021.
[3] ע' טויזר, "מתיחות במזרח ירושלים: מהומות בשער שכם, אוטובוס נרגם באבנים", N12, 18.4.2021.
[4] מ' שטייניץ, "'לא ישנים בלילה': היהודים שלא זזים מהרובע המוסלמי", וואלה, 7.10.2015.
[5] ג' כרמלי, "הכיכר הרומית בירושלים נפתחה לאחר עשור", ynet, 14.7.2019; האתר של חברת פמ"י
[6] תוכנית מע"ר מזרח, מס' 101-0465229, הוגשה להתנגדויות ב-29.11.2020.
[7] נ' חסון, "פקחים של עיריית ירושלים תועדו מחרימים סחורה של נשים פלסטיניות", הארץ, 4.11.2018.
[8] התוכנית לפיתוח שער יפו, מס' 696021, הופקדה בוועדת לתכנון ובנייה ב-29.12.2020.
[9] מ' מגן, "שער שכם, ירושלים: אתרים וסיורים", אריאל 46 (1986), עמ' 86–94;H. Geva and D. Bahat, “Architectural and Chronological Aspects of the Ancient Damascus Gate Area”, Israel Exploration Journal 48 (3–4) (1998), 223–235
[10] א' ניב-קרנדל ופ' בוגוד, "שיקום שער שכם: ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו", אריאל 44–45 (1986), עמ' 149–151.
[11] ג' כרמלי, "הכיכר הרומית בירושלים נפתחה לאחר עשור", ynet, 14.7.2019; אתר האינטרנט של חברת פמ"י
[12] דוחות כספיים של החברה לפיתוח מזרח ירושלים, שנת 2018 עמ' 18, 20, 22.
[13] מ' אדלקופ, "ירושלים: מערת צדקיהו. תיק תורם – פרוגרמה לפיתוח האתר", אתר מינהל השימור, 2009.
[14] ר' יזרעאל, אבני דרך בידיעת הארץ, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2004, עמ' 218–221.
[15] שם.
[16] שם.
[17] "מערת צדקיהו וטיילת החומות", משרד ירושלים ומורשת, 2017; א' שפירא, "מתחת, מעל ומסביב לעיר: שלוש חוויות ירושלמיות שאתם לא מכירים", WallaNews, 2018.
[18] ג' דרייגור, "בשורה לכלכלה במזרח העיר: תוכנית ליצירת 10,000 מקומות תעסוקה חדשים", כל העיר, 25.5.2020.
[19] מע"ר מזרח, נספח שימור 2ב – רשימת ודירוג המבנים.