הקבינט המדיני-ביטחוני החליט: אכיפה נגד הרס אתרי מורשת בשטחי B
4 ביולי, 2024בכתבות שפורסמו לאחרונה בעניין החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני בעניין ״ענישת״ הרש״פ, הכשרת מאחזים נוספים וקידום מהלכי סיפוח (לצד הטבעת מאות מיליוני שקלים אצל השרה אורית סטרוק), הסתתרה גם החלטה נוספת והיא שהקבינט אישר, לכאורה, למנהל האזרחי לבצע אכיפה נגד הרס אתרי מורשת בשטחי B. החלטה זו מהווה ביטול הלכה למעשה של הפרדת האחריות בתחום העתיקות כפי שהיא מוגדרת בהסכמי אוסלו. בפועל, ההחלטה מעניקה היתר עבור המנהל האזרחי (המנוהל על ידי סמוטריץ) להרחיב את פעילותו להגבלת פיתוח ואף ביצוע הריסות בשטחים המוגדרים אתרי עתיקות, או כאלו אשר קיים בהם חשד להימצאות עתיקות בשטחי B.
תקציר הההחלטה ומשמעותה
החלטה זו מצטרפת לסדרת ההחלטות האחרונות שקיבלו הממשלה והקבינט המדיני-בטחוני לגבי הגדה המערבית שעיקרן האצת תהליך הסיפוח שמובילים מנהיגי המתנחלים. ההחלטה משקפת המלצות של ארגוני הימין הקיצוני לאורך השנים האחרונות. מחד, להרחיב את סמכויות המנהל האזרחי, במקרה זה סמכויות של קצין המטה לארכיאולוגיה (קמ״ט ארכיאולוגיה), מעבר להגדרות הסכם אוסלו לתוך שטחי B ואף A, ומאידך לגרוע מסמכויות הקמ״ט ולהשית את אחריותה של רשות העתיקות הישראלית על הגדה המערבית. שני מהלכים אלו משלימים זה את זה והופכים את החובה המוטלת על ישראל ככוח כובש להגן על עתיקות לכלי נשק שיעודו סיפוח.
בגדה המערבית ממופים כ-6,000 אתרים ארכיאולוגיים. המשמעות היא שכמעט בכל כפר או ישוב קיימים שרידים ארכיאולוגיים והיסטוריים בהיקפים שונים המחייבים פיקוח ארכיאולוגי, ברמות משתנות, על מנת למנוע פגיעה לא הכרחית באתרים, מבנים או ממצאים. אלפי אתרים מצויים בשטחי A ו-B ובהתאם להסכם אוסלו הועברה האחריות לניהולם למחלקת העתיקות הפלסטינית הפועלת תחת משרד התיירות של הרש״פ. מכאן שהרחבת סמכויות של קמ״ט ארכיאולוגיה לשטחים אלו, הינה למעשה נסיגה נוספת של ישראל מהסכם אוסלו. חמור מכך, להחלטה יש השלכות נרחבות בשטח על חיי תושבים פלסטינים, היות ומאפשרת, לפי חוק העתיקות התקף בשטחי הגדה (חוק העתיקות הירדני משנת 1966), לקמ״ט ארכיאולוגיה לבצע מגוון פעולות אכיפה בשטח B:
1. הכרזה על אתרי עתיקות וקביעת גבולם.
2. לנפק צווי עצירת עבודה לכל פיתוח המצוי בגבולות שטח שהוכרז כאתר עתיקות או כזה החשוד בהימצאות עתיקות.
3. להטיל קנסות על פגיעה באתר עתיקות, בין השטח הוכרז ככזה או לא.
4. הרס מבנים המצויים בשטח אתר עתיקות מוכרז או כזה שיוכרז בהמשך.
5. לאסוף מידע, לחקור ולבקש מעצר של חשודים בשוד עתיקות או בסחר בלתי חוקי בעתיקות.
בחיבור החלטה זו עם החלטות נוספות שמטרתן קידום סיפוח, והתרת ביצוע פעולות אלו בתחום שטחי B, נועד להעניק כוח נוסף למתנחלים לצמצום המרחב הפלסטיני, הטלת מגבלות על חיי התושבים, השתלטות על קרקעות והכנת סיפוח שטחים נוספים למדינת ישראל. יש לציין שככל שהדבר נוגע לתחומי סמכותו של קמ״ט בשטחי C הוא בוחר בעקביות להמנע מביצע פעולות אכיפה ככל שהדבר מבוצע בידי מתנחלים יהודיים (הדבר נכון בחברון, בבתיר וכן במקומות נוספים).
להחלטת הקבינט מספר משמעויות חמורות מאוד:
1. כרסום נוסף במחוייבות הישראלית להסכם אוסלו ופתרון שתי המדינות וסיפוח בפועל של שטחי C, לצד ביסוס מהלך להשתלטויות נוספות בתירוץ של שמירה על עתיקות.
2. התרחקות נוספת של המחוייבות הישראלית לדין הבינלאומי ולאמנות בינלאומית בתחום המורשת (שעל חלקן ישראל חתומה).
3. התרחקות נוספת מהשאיפה לקחת חלק במסגרות בינלאומיות ובארגונים הבינלאומיים המובילים את התחום ובראשם אונסק"ו (UNESCO) ואיקומו"ס (ICOMOS).
4. חיזוק תנועות החרם והגברת הבידוד הבינלאומי של ישראל (הקהילה הארכאולוגית בפרט) – ביטול ההפרדה בין הפעילות הארכיאולוגית הלגיטימית (והמוערכת בעולם כולו) ובין הפעילות הארכיאולוגית שאינה לגיטימית המתקיימת בשטחים.
5. קבלת תפישות גזעניות ורעיונות עליונות יהודית כבסיס לקבלת החלטות. ההחלטה מבקשת להציל לכאורה מורשת "לאומית" (יהודית) אך מתעלמת, ובהכרח תוביל לפגיעה, בכל מורשת שאינה כזו.
הרחבת הפעילות הארכיאולוגית בשטחים הכבושים, במיוחד כזו המובאת במסגרת החלטת הקבינט, מעלה את הכוונה של הממשלה לקדם סיפוח בכל אמצעי שהוא. כמו גם מציבה קושי עקרוני בקיומה של פעילות ארכיאולוגית-מדעית נטולת משוא פנים, כל עוד זו מתקיימת כחלק ממנגנון דיכוי ובחסות כוח צבאי המאפשר את קיומה. מכאן, שהפעילות הארכיאולוגית הישראלית בשטחי הגדה המערבית הופכת בהכרח לאקט של תפיסת שטח והעמקת האחיזה של מדינת ישראל בגדה המערבית. פעולה זו מפירה את החוק והאתיקה הבינלאומיים, מתעלמת מקיומה של הקהילה הפלסטינית ומשמשת ככלי נשק לדיכוי.
הרס אתרים אינו יכול ואינו צריך לשמש עילה לפעולה מדינית, ואין להסוות פעולה מדינית כפעולה ארכיאולוגית. טישטוש ההבדל בין שמירה על מורשת לפעולות של התנחלות וסיפוח מסכנת את מדינת ישראל וכן את עתיד הארכיאולוגיה המקומית כולה, והופך אותה ל"קרדום לחפור בו".
להרחבה בנייר העמדה שלנו כאן