הצעת חוק: רשות העתיקות תפעל בגדה המערבית
9 ביולי, 2024מחר (10/07/2024) תעלה לההצבעה טרומית הצעה לתיקון חקיקה של חבר הכנסת עמית הלוי (הליכוד) שאושרה בועדת השרים לחקיקה (ביום א׳ ה-07/07/2024, ועל כן מקודמת בתמיכת הממשלה), המבקשת להחיל את החוק הישראלי בשטחי הגדה המערבית (נוסח ההצעה מובא בנספח א׳). תיקוני החוקים שמציע הלוי נועדו להשוות את מעמדן של עתיקות בישראל לאלו הנמצאות בשטחי הגדה המערבית וכן להחיל עליהן אחריותה של רשות העתיקות הישראלית. קידומה של הצעת החוק הזו משמעה סיפוח של חלקים מהגדה המערבית והיא מנוגדת לדין הבינלאומי ולהסכמים עליה מדינת ישראל חתומה.
מדובר על הצעה הצעת חקיקה רעה ומסוכנת שמשקפת תפישת עליונות יהודית קיצונית ומשיחית, מקודמת בניגוד לדעת אנשי המקצוע, וסופה בהכרח בפגיעה במדינת ישראל, ביחסי החוץ שלה, באופק המדיני שלה, כמו גם תעמיד בסכנה את הקהילה האקדמית שלה תוך ריקון התחום מתוכן והפיכתו לכלי פוליטי בלבד.
תקציר ההצעה לתיקוני חקיקה ומשמעותן
החלטה זו מצטרפת לסדרת החלטות ממשלה מאז הקמתה (בעיקר החלטות 90, 491 ו-786), שנועדו להעמיק את האחיזה הישראלית בשטחים בתחפושת ״שמירה על עתיקות״. לאלו, נוספו ההחלטות האחרונות שקיבלו הממשלה והקבינט המדיני-בטחוני לגבי הגדה המערבית שעיקרן האצת תהליך הסיפוח. כלל מהלכים אלו, ותיקון החקיקה הנ״ל בתוכם, משקפים את המלצות ארגוני הימין הקיצוני והמשיחי לאורך השנים האחרונות. מחד, הרחבת סמכויות המנהל האזרחי, במקרה זה סמכויות של קצין המטה לארכיאולוגיה (קמ״ט ארכיאולוגיה), מעבר להגדרות הסכם אוסלו לתוך שטחי B ואף A, ומאידך לגרוע מסמכויות הקמ״ט ולהשית את אחריותה של רשות העתיקות הישראלית על הגדה המערבית. מהלכים אלו משלימים זה את זה והופכים את החובת ישראל ככוח כובש להגן על עתיקות לכלי נשק שיעודו סיפוח.
המערכת החוקית המגדירה ״עתיקות״ ואת הרשות האמונה על הטיפול במדינת ישראל כוללת שני חוקים עיקריים: חוק העתיקות, תשל"ח-1978 וחוק רשות העתיקות, תשמ"ט-1989. שני חוקים מוגבלים בהגדרתיהם לתחומי מדינת ישראל בלבד. למעשה, סעיף 22א׳ בחוק העתיקות בעניין הכנסת עתיקה מהאזור (ההגדרה החוקית של שטחי הגדה המערבית) מדגיש את האבחנה הזו בכך שמחייב כל העברת עתיקות משטחי הגדה לישראל בהיתר מפורש מטעם מנהל רשות העתיקות ולא אישור קמ״ט בלבד.
לעומת זאת, המערכת החוקית הכוללת, ובפרט בתחום העתיקות, בגדה המערבית כפופה לאמנות הבינלאומיות הנוגעות לשטח שנמצא בתפיסה לוחמתית (כיבוש). במצב כזה, על הכוח הכובש לכבד ולשמר את מערכת החוקים שהייתה נהוגה במקום. סיפוח שטח שנכבש במהלך סכסוך מזוין לשטחה של המדינה הכובשת הוא אסור על פי החוק הבינלאומי. כל ממשלות ישראל מאז 1967, ללא קשר לעמדתן הפוליטית ולרבות זו הנוכחית, נמנעו מביצוע שינוי חקיקה המספח את שטחי הגדה המערבית לישראל באופן גלוי, ברור וחד משמעי. תחת ממשלה זו אבחנה זו הולכת ונשחקת בידי פעולות המשנות את המצב במהירות גדולה, ונראה כי מדובר בניסוי ראשון לבצע סיפוח דרך עתיקות.
למרות שההצעה מבקשת לערוך שינויים מעטים, ולכאורה סמנטיים, אין לטעות בה. בפועל, תיקוני חקיקה אלו מהווים את ביטול ההפרדה המתחייבת, והמתקיימת, בין השטחים ומדינת ישראל בתחום העתיקות ולהחיל על השטחי הגדה את חוק העתיקות הישראל ואת אחריותה של רשות העתיקות הישראלית על שטחים אלו. מכאן שהצעת החוק, מהווה חריגה משמעותית מהמדיניות הישראלית בעניין המחוייבות לחלוקת האחריות בתחום העתיקות כפי שמוגדר בהסכמי אוסלו והדין הבינלאומי, ומשמעותה הינה סיפוח של שטחי C בגדה המערבית (ובצירוף החלטת הקבינט האחרונה, אם הצעת החוק תעבור אזי לרשות העתיקות תהיה סמכות גם בשטחי B).
רשות העתיקות והאגודה הארכיאולוגית הישראלית הצהירו את התנגדותן המקצועית למהלך החקיקה.
לפיכך, להשלמת החקיקה מספר משמעויות עיקריות:
-
ביצוע סיפוח בפועל של שטח C בניגוד לדין הבינלאומי – בצירוף החלטת הקבינט מסוף יוני גם מתן סמכות אכיפה לרשות העתיקות בשטחי B.
-
סיום המחוייבות הישראלית להסכם אוסלו, התרחקות מפתרון שתי המדינות וביסוס מהלך להשתלטויות נוספות בתירוץ של שמירה על עתיקות.
-
סיום המחוייבות הישראלית לדין הבינלאומי ולאמנות בינלאומית בתחום המורשת (שעל חלקן ישראל חתומה)
-
התרחקות נוספת מהשתתפות במסגרות וארגונים בינלאומיים – המובילים את התחום ובראשם אונסק"ו (UNESCO) ואיקומו"ס (ICOMOS).
-
חיזוק תנועות החרם והגברת הבידוד הבינלאומי של ישראל (הקהילה הארכאולוגית בפרט) – ביטול ההפרדה בין הפעילות הארכיאולוגית הלגיטימית (והמוערכת בעולם) ובין הפעילות הארכיאולוגית שאינה לגיטימית המתקיימת בשטחים. הכללת רשות העתיקות ככלי סיפוח תוביל להשלכות קשות על הקהילה הארכיאולוגית הישראלית כולה.
-
הענקת לגיטימציה נוספת לתפישות גזעניות ורעיונות עליונות יהודית כבסיס לקבלת החלטות. ההצעה מבקשת להציל לכאורה מורשת "לאומית" (יהודית) אך בפועל מתעלמת ואף תוביל לפגיעה בכל מורשת שאינה כזו.
מעבר להשלכות הקשות של העברת החוק, יש לציין כי טענות מניח החוק לגבי הצורך בחקיקה שגויות ביסודן, מהוות בורות היסטורית והיעדר הבנה של תחום העתיקות שתחום מחקרי לצד הכללים והחוקים הנהוגים בו. החקיקה מהווה שיקוף של קמפיין פוליטי-ארכאולוגי של גופים אידיאולוגיים-משיחיים, המערבבים דרך-קבע בין מורשת, זיקה תרבותית ועליונות אתנית. קמפיין שמטרתו אינו פתרון לבעיה אלא תירוץ לקדם סיפוח ושליטה בשטח.
הרס אתרים היא בעייה כאובה בכל המזה"ת, כאשר הבעיות העיקריות הן פיתוח מואץ וקונפליקטים. מאות אתרים בשנה בתחומי המדינה ומעבר לה נפגעים מבניה, תשתיות, ומאות אתרים נפגעים בלחימה ומבניית תשתיות צבאיות (ביניהם מאות אתרים שנפגעו מבניית גדר/חומת ההפרדה). במלחמה הנוכחית ההערכה הנוכחית שנהרסו על ידי ישראל כ-60% מנכסי התרבות והמורשת ברצועת עזה.
כך גם אין מתעלמים מכך שאתרים נהרסים ונשדדים בגדה המערבית. השאלה העומדת על הפרק נוגעת למרחב הפעילות הלגיטימי של מדינת ישראל – ביצוע סיפוח בתחפושת חוק עתיקות מנוגד לדין הבינלאומי, מעוות את חוקי מדינת ישראל וסותר את ההסכמים וההתחייבויות של ישראל אל שכנותיה והקהילה הבינלאומית. מדיניות זו מובילה למרחב שהולך ומצטמם ומוביל את ישראל לבידוד עולמי ואף להאשמות בבית הדין הפלילי ובבית הדין הבינלאומי לצדק.
הרחבת הפעילות הארכיאולוגית לשטחים הכבושים, במיוחד כזו המובאת במסגרת החלטת הקבינט והחקיקה המוצעת, מדגישות את הכוונה של הממשלה לקדם סיפוח בכל אמצעי שהוא. כמו גם מציבה קושי עקרוני בקיומה של פעילות ארכיאולוגית-מדעית נטולת משוא פנים, כל עוד זו מתקיימת כחלק ממנגנון דיכוי ובחסות כוח צבאי המאפשר את קיומה. מכאן, שהפעילות הארכיאולוגית הישראלית בשטחי הגדה המערבית הופכת בהכרח לאקט של תפיסת שטח והעמקת האחיזה של מדינת ישראל בגדה המערבית. פעולה זו מפירה את החוק והאתיקה הבינלאומיים, מתעלמת מקיומה של הקהילה הפלסטינית ומשמשת ככלי נשק לדיכוי.
הרס אתרים אינו יכול ואינו צריך לשמש עילה לפעולה מדינית, ואין להסוות פעולה מדינית כפעולה ארכיאולוגית. טישטוש ההבדל בין שמירה על מורשת לפעולות של התנחלות וסיפוח מסכנת את מדינת ישראל וכן את עתיד הארכיאולוגיה המקומית כולה, והופך אותה ל"קרדום לחפור בו".
אנו קוראים לחברי הכנסת, כולם ומכל הסיעות, שלא לאפשר את התקדמות תהליך החקיקה ההרסני הזה!